תשובה אם המנה שהודה בו ראובן הוא דמי הסחורה אשר טען שקנה ממנו ביותר מכדי שווייה בשביל המתנת המעות ישבע ראובן כמה העלאה היתה בסחורה וינכה לו מהמנה כי ראובן נאמן במגו. אבל אם המנה הזה אינו מאותה סחורה אלא שטוען שפעם אחרת מכרת לי בהעלאה אין כאן עסק שבועה כלל שהרי אפילו יודה שמעון שמכר לו בהעלאה אבק רבית הוא ואינה יוצאה בדיינין וראובן כבר פרע לו דמי סחורתו והעלאתו ועתה רוצה לתפוס בזה המנה ולהיות נאמן במגו ואין זו תפיסה כלל. ולא מבעיא למאן דאית ליה גבי קנסות דקייל"ן דאין גובין אותן בבבל ואנן בתר בני בבל גררינן דאיכא מאן דסבר דאפילו אי תפיס מפקינן מיניה אלא אפילו למאן דסבר דלא מפקינן מיניה שאני התם דמדינא חייב אלא דאין גובין קנסות בבבל מטעמא דאמרן בגמרא אבל הכא מדינא אינו חייב כלום שכיון שכבר נתן לו שוב אינה יוצאה בדיינין ויפרע ראובן המנה שהודה בו לשמעון. ואם היה ראובן טוען לקחת ממני רבית קצוצה אע"פ שמשים עצמו רשע כיון שיוצאה בדיינין ממון הוא חייב לו ונאמן במגו וישבע כמה רבית לקח ממנו וינכה לו מן המנה שהוא חייב לו. ואין ראובן נפסל לא לעדות ולא לשבועה מפני טענה זו דלא משמע להו לאינשי לא תנשיך אלא לא תשיך כלומר לא משמע להו אזהרה ללוה אלא למלוה. והנלע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקכ״ד סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.