תשובה תנן נדרי זירוזין כיצד היה מוכר חפץ ואמר קונם עלי שאיני פוחת לך מהסלע והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל שניהם רוצים בשלשה דינרין ומשמע דדוקא כה"ג התירו חכמים נדרי זרוזין מפני שדעת שניהם היה לעשות פשרה בין מה ששאל המוכר ומה שנתן הלוקח אבל אם לא היה בדעת המוכר לתת חפץ במה שאמר הקונה וא"כ נשבע בודאי שלא יתן אותו בשלשה דינרין וחלה שבועתו לגבי הא אם יתן אותו במה שאמר הקונה וכן לא היה בדעת הקונה לתת בחפץ כמו שאמר המוכר וא"כ נשבע בודאי שלא יתן בו חמשה וחלה שבועתו אם יתן בו כמו שאמר המוכר ולאו דוקא דבעינן לומר שניהם רוצים בשלשה דינרין אלא ה"ה בג' וחצי או בשני דינרין וחצי כל שיש שם יותר ממה שאמר הקונה ופחות ממה שאמר המוכר לא חייל נדרא. ויש מפרשים דאפי' בכה"ג דנדון דידן לא חייל נדרא. והר"ן ז"ל כתב שתי הסברות ולא הכריע ומ"מ נראה מדבריו שדעתו כאשר כתבתי להחמיר וז"ל ומיהו אין המוכר רשאי ליתנו בשקל ולא הלוקח רשאי ליתן בו סלע שהרי עיקר משמעות נדרן אינו אלא לכך. ואיכא מ"ד דאפילו בכה"ג לא חייל נדרייהו ע"כ. משמע שהראשון הוא דעתו והכי מתרצי לי מלישנא דמתניתין וכדכתיבנא וכ"ש שיש לחוש להחמיר:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקי״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.