תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתפ״ג סימן א׳

שאלת עלה דהא דאמרינן במס' שבת מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין וקשיא לך הא דגרסינן בסנהדרין פ' כהן גדול (סנהדרין דף כ"א) אמר מר זוטרא ואי תימא מר עוקבא בתחלה נתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקדש חזר ונתנה להם בימי עזרא בכתב אשורי ולשון ארמי בררו להם כתב אשורי ולשון הקדש והניחו להדיוטות כתב עברי ולשון ארמי מאן הדיוטות א"ר חסדא כותאי. מאי כתב עברי א"ר חסדא ליבונאה. תניא ר' יוסי אומר ראוי היה עזרא וכו' ואף על פי שלא נתנה התורה על ידו נשתנה הכתב על ידו שנאמר וכתב הנשתוון וכו' ר"א בכתב זה ניתנה תורה לישראל וכו' רשב"א משום ר' שמעון בן פרטא שאמר משום ר' אלעזר המודעי כתב זה לא נשתנה כל עיקר וכו' הא למדנו דהוי פלוגתא דתנאי אם ניתנה תורה בכתב אשורי או בכתב עברי דרבי יוסי סבר בכתב עברי ניתנה וכן איכא תנא בספרי דס"ל הכי ומאי וכתב לו את משנה התורה דעתיד להשתנות וכן מ"ז ואי תימא מר עוקבא ור"ח הכי ס"ל והנך תנאי סבר בכתב אשורית ניתנה התורה. ובדקנו בכתב עברי הנמצא היום ביד הכותיים שכתוב ס"ת שלהם ולא נמצא שמ"ם וסמ"ך צריכין לעמוד בנס ולא בשום אות זולת העי"ן שהיא כמו משולש סתום וליכא למימר שהכתב עברי עצמו נשתנה חדא שאין לנו לומר כן מסברא. ותו דאלו הכותיים מחזיקים במצות קריאת התורה והספרים שלהם קדומים וגם לא הלכו בגולה ולא הורקו מכלי אל כלי דכאן בארץ ישראל ספרי כותים נמצאו וכאן היו. ותו שהרי מטבעות הרבה של חצי שקל נמצאים היום וכתוב בהם כתב עברי והוא אשר לכותיים בלי שינוי וא"כ קשיא דרב חסדא אדר"ח ולא ניחא לן לפרושי דמילתא דמר זוטרא ואי תימא מר עוקבא קמפרש ולא ס"ל דא"כ לא הוה אמר הכא בפשיטות דהא אמר ר"ח מ"ם וסמ"ך וכו' וה"ל לתלמודא לאקשויי מינה ולתרוצי. וליכא לפרושי נמי דלסימנא בעלמא נקט מ"ם וסמ"ך כלומר אותם האותיות שבכתב עברי העשויות כמ"ם וסמ"ך שבכתב אשורית בנס היו עומדים חדא שאין באותיות העברי שיהיה ראוי לעמוד בנס אלא עי"ן לבד ואמאי נקט תרתי לסימנא. ותו דאי לסימנא מאי פריך בריש פ"ק דמגילה לר' חייא בר אבא דאמר מנצפ"ך צופים אמרום והכא נמי מאי מייתי לדרב חסדא לענין פתוח שעשאו סתום כיון דמ"ם וסמ"ך גופייהו לאו בנס היו עומדין וא"כ הדרא קושיין לדוכתא. ותו קשיא דפריך בכל דוכתא מדרב חסדא בפשיטות כאלו הוא דבר שאין עליו חולק והרי מ"ז ואי תימא מ"ע ור' יוסי דנמוקו עמו ותנא דסיפרי כולהו ס"ל בכתב עברי ניתנה תורה וא"כ לא היו עומדין בנס. ותו קשה להני תנאי ואמוראי שהכתב שניתנה בו התורה נשתנה לגריעותא כולי האי עד שהיו משמשים בו באיגרות ובמטבעות ובכל דבר שאין בו קדושה כלל והניחוהו להדיוטות ולא עוד אלא שאינו מטמא את הידים כדתניא פ"ק דמגילה והכתב שנתחדש ע"י המלאך וכתב בו עזרא את התורה יש בו כ"כ קדושה שהוא מטמא את הידים ואסור לזורקו ולהשתמש בו בדבר שאין בו קדושה. ועוד קשה שהרי סודות גדולות מקובלות איש מפי איש בציור האותיות ובציור השמות ותלויים בהם כהרים גדולים וחוברו ספרים רבים כזה מכמה שנים והציורים כולם הם באותיות אשורית ולא בעבריות. והנה בספר הבהיר לר' נחוניא בן הקנה יש כמה סודות בציור האותיות וכן בספר הזוהר לרשב"י וכן בספר אלקנה ורבים כאלה. ודוחק גדול הוא לומר שכל זה כנגד סברת ר"י דנמוקו עמו או שנאמר שכל אלו הסודות היו בכתב שנתחדש אבל בכתב עברי אין סוד בציורן והיה מן הראוי שתנתן התורה בתחלה באותיות שהסודות האלה תלויין בציורן. סוף דבר אין דעתי מקבל וסובל שיהיה שום תנא או אמורא סובר שזה הכתב האשורי נתחדש לגמרי בימי עזרא. אלא כך הם הצעתן של דברים כי עשרת הדברות הכתובים על הלוחות לכ"ע היו בכתב אשורית ובזה אין חולק כלל והיינו דמ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין וזה הכתב לא היו מכירין בו אלא מלאכי השרת ובזמן שקבל מרע"ה את הלוחות למדוהו האותיות וציורין וסודותן ומיד נתן את הלוחות בתוך הארון ולא יצאו משם ונגנז בימי ירמיהו הנביא ולא ראה אותם אדם ואפילו תימא שראו אותם בזמן מתן תורה לא היו יכולין להסתכל בהן כי המכתב מכתב אלהים שאפי' בפני משה לא היו יכולין להסתכל ואפשר שמרע"ה מסר ליחיד הדור כגון אהרן ואלעזר ובצלאל צורות האותיות וסוד ציורן ומרוב קדושת הכתב לא נתן רשות למשה כשכתב י"ב ספרי תורות שיכתוב בכתב אשורי ונתנה להם בכתב עברי שהיו משתמשים בו שם ועבר והנמשכים אחריהם ובזמן שבא המלאך בימי דניאל לכתוב כתב בכתב שהיה מכיר שהוא אשורי ודניאל שהיה מקובל סוד זה הכתב הכיר בו מיד ואמר כתבא אקרא למלכא ופשרא אהודעיניה ואם זה הכתב לא היה ולא נברא מנין סמך על עצמו לומר אותו ואיהו לאו נביא הוה שידע זה בנבואה וגם לא מצינו שנאמר לו בחלום כמו והחלום הראשון שנאמר אחר התפילה ואם הענין כן גם בזה הדבר לא הוה שתיק מיניה קרא. וכן יש לדקדק מלשון רש"י ז"ל שכתב בפ"ג וז"ל לא היו יכולין לקרות כתב שכתב המלאך בימי בלשאצר והיו שם יהודים הרבה ש"מ נשתנה להם אותו כתב באותו היום ע"כ. משמע להם נשתנה אבל לדניאל לא נשתנה. וא"ת כיון שמרוב קדושתו לא ניתן רשות למרע"ה שיכתוב בו התורה ויתן לשבטים היאך ניתן רשות לעזרא שיכתוב בו התורה. וי"ל חדא שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה וכיון שהיה עזרא ראוי שתנתן התורה על ידו הוצרך לשנות הכתב על ידו. ותו כיון שכתבו המלאך והגיד אותו דניאל כבר היו מכירין מקצת האותיות. ותו דכל עוד שלא נגנז הארון היה מגין על המקדש אבל בבית שני שכבר נגנז צוה שיכתבו ס"ת בכתב אשורית שיהיה להם במקום הלוחות והארון להגין על המקדש ואין מקדש מתכונן בלי שמות הקדש כתובים כתקנן בכתב אשורית. ודוק כי זו הוא סברת ר' יוסי ותנא דסיפרי ומ"ז ואי תימא מ"ע ור"ח. והא דכתוב ווי העמודים קושטא דמלתא הוא שכך היו הווי"ן שבלוחות אלא שישראל היו חושבין דשמא בעלמא הוא לקרות היתדות והכלונסות ווין והיינו דהניחו להם להדיוטות כתב עברי שלא היה בו קדושה כלל שהרי לא מן השמים ניתן. ולמה נקרא שמה אשורית שעלה עמהם מאשור שכתבו המלאך ולא היו יודעים אותו כלל חוץ מדניאל כדכתיבנא. ור' סבר בכתב זה ניתנה התורה וכו' ור' שמעון והנך תנאי סברי לא נשתנה כל עיקר דלא נשתכחה מהם כל עיקר וכן כתב רש"י ז"ל והשתא סלקא כולה סוגיין דסנהדרין כהוגן ודו"ק: