תשובה אם היהודים קורין אותו עבדיה והנכרים הם שקורין אותו עבד אל ברי"ם הדבר ברור שכותבין שם של היהודים בהדיא והשם של העכו"ם הרי הוא בכלל שום וחניכיו וכן כתבו הרשב"א והרמב"ן ז"ל שאנו שיש לנו שני שמות הא' בשם ישראל ושם אחר שהלועזות קורין בהם צריך לכתוב שם ישראל ושם האחר ויאמר אנא פלוני דמתקרי פלוני וכבר נהגו עכשיו לכתוב בכל גט וכל שום אחרן וחניכה דאית לי ע"כ. וטעמא דכיון דישראל מכירין אותו כשכתב ישראל הוא העיקר וכל העולם מכירין שזהו המגרש. אבל אין השאלה אלא היכא דרוב ישראל קורין לו עבד אלברי"ם והא נמי לא תיבעי לך דודאי צריך לכתוב עבד אלברי"ם וכל שום אחרן וכו' דהא אמרינן דההיא דרובא הוו קרו לה מרים ופורתא שרה דכתבינן מרים דמתקריא שרה וכן בר הדיא דמתקרי חייא. הא הכא בהדיא דאזלינן בתר רובא וכיון דשם עבד אל ברי"ם הוא יותר מפורסם כותבין עבד אל ברי"ם ולא נחוש למה שכתוב בכתובה ולא למה שמעלין אותו לס"ת בשם עבדיה כי אלו הטעמים יספיקו להיכא דרגיל בשני השמות בשוה אבל היכא דשם אחד מפורסם יותר לא נחוש אם הוא ערבי או עברי לעולם הרגיל קודם. ואע"ג דכתב הסמ"ג דמי שנשתנה שמו מחמת חולי אע"פ שקורין אותו תדיר בשם הראשון מ"מ שם השני הוא עיקר וכותבין אותו קודם ע"כ. לאו למימר שהרוב קורין אותו בשם ראשון ולא בשם שני והמעוט בשם שני ולא בשם ראשון אלא ה"ק שכולם קורין אותו בשני השמות אלא שבשם הראשון קורין לו תדיר מ"מ שם שני הוא עיקר כיון ששינה את שמו לסבה אבל מ"מ ניכר הוא בכל א' משני השמות. וז"ל הרמב"ם ז"ל פ"ג מי שהיו לו שני שמות וכו' כשמגרש כותב שמו ושמה שהם רגילין בו וידועים ביה ביותר ואומר איש פלוני וכל שום שיש לו. כללא דמלתא כי השם הרגיל ביהודים הוא עיקר ואם רגיל בשתיהן בשוה השם הכתוב בכתובה או אותו שמעלין בו לס"ת עיקר. והיכא דנכתב בכתובה שם אחר ומעלין אותו לס"ת בשם אחר והוא רגיל בשניהם בשוה מסתברא לי כי אותו שמעלין בו לס"ת הוא עיקר שהוא בפרסום יותר דאלו שם הכתובה לא מפורסם כל כך שהרי היא מונחת בארגז. והיכא דשם אחד מהם רגיל ומפורסם יותר אפילו שהוא לשון ישמעאלים כיון שגם ישראל קורין לו בשם זה ונתפרסם בשם זה הוא עיקר ושם אחר טפל:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תת״פ סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
