תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתע״ט סימן ב׳

תשובה רואה אני לחזור ולקדש כיון שלא נעשית המצוה כתקון חז"ל דמאי שנא ממי שלא בירך ד' ברכות של ברכת המזון שחוזר ומברך אע"פ שיצא מן התורה. והרי התפלה מן התורה אין לה סדר וכל אחד היה מתפלל כפי צחות לעונו ויוצא ידי חובתו ועכשיו שתקנו רז"ל סדר הברכות אם לא התפלל י"ח על סדרם חוזר ומתפלל וכן בהלל ואפילו למ"ד שהוא מן התורה ובא דוד המע"ה ותקן סדר ההלל אם לא גמר את כולו חוזר ודרך כלל כל המצות שסדורין מדרבנן אם לא עשה אותם כתקון רז"ל חוזר ולא שייך למימר ברכה לבטלה דהם אמרו והם אמרו וכן משמע בהדיא מדברי בה"ג ז"ל שכתב וז"ל ואם היו המסובין שנים אורבים ולא טעם המקדש וטעם אחר כמלא לוגמיו כתבו הגאונים שלא יצא אלא א"כ טעם המקדש ואי אישתלי ולא טעים ושתו אחריני מייתו להו כסא אחרינא ובריך פה"ג ולא צריך לאהדורי לקדושי תידוק מינה משום דאשתלי וטעמו אחריני לפיכך א"צ לחזור ולקדש אבל בנ"ד שלא טעם הוא ולא אחרים. ותו שלא היה ראוי לקדש עליו דחומץ הוא. הדבר ברור שצריך לחזור ולקדש. וגם הרא"ש ז"ל כתב שגם בקידוש יוצאין בטעימת אחר ע"כ משמע מפני שטעמו אחרים אבל אם לא טעמו כלל לא יצא ידי קידוש וכן יש לדקדק מלשון בה"ג מאן דמקדש ומקמי דלטעום משתעי הדר מברך בפה"ג וא"צ לחזור ולקדש משמע טעמא דמצי למיטעום אלא דמשתעי מש"ה לא צריך לחזור ולקדש אבל אי לא מצי למיטעם מפני שלא היה יין צריך לחזור ולקדש. כללא דמלתא כל מצוה דרבנן או ברכות דרבנן שלא עשה אותם כאשר סדרו הם ז"ל חוזר ועושה וחוזר ומברך ואין בזה ברכה לבטלה כלל. תדע דמאן דלית ליה לא יין ולא פת אין צריך לקדש אע"ג דקידוש הוא מן התורה ומהאי טעמא אין מקדש בליל י"ה אף שחל להיות בשבת. וא"ת כיון דאפשר לקיים מצוה מן התורה אמאי פטרינן ליה מינה וי"ל דכבר יצא ידי זכירה בתפלת ערבית ולפיכך אם אפשר לקיים המצוה דרבנן על היין או על הפת יקיים ואם לאו כבר נפטר: