שוב ראיתי שכתב כן בעל הנתיבות ז"ל בהדיא וז"ל יום ראשון לעולם מברכין ז' ברכות כלומר בסעודה ראשונה אחר ברכת המזון ואפי' לא אכלו עד הלילה כתבו המפרשים דכל סעודות יום ראשון מברכין ז' ברכות. ואם היא אלמנה ולא אכלו עד הלילה אין מברכין ע"כ. והוי יודע שאע"פ שנחלקו בשמחת אלמון שנשא אלמנה דאיכא מ"ד יום ראשון ואיכא מ"ד ג' לברכה לא נחלקו לכ"ע אין יום ג' לברכה הילכך המברך ביום שני אפילו שיהיה שבת ועדיין לא אכלו דאיכא תרתי לטיבותא הוי ברכה לבטלה והטוב יכפר בעדי. ומינה נמי מה שנהגו לכל החתנים שעושין סעודה ליל אל סבו"ע ומכינין כל צרכי הסעודה ומבשלין ואופין ואין אוכלין עד הלילה שהיא ליל שמיני ומברכין אשר ברא שהיא ברכה לבטלה שלא תקנו אלא שבעה ומה שטוענין לומר לפי שכל צרכי הסעודה מכינין ביום השביעי אינה טענה כלל שהכל הולך אחר זמן הסעודה שהוא זמן הברכה וכיון שהיא בשמיני אין ראוי לברך כלל והמברך הוי ברכה לבטלה דלא אמרינן מחמת הלולא אלא בהשמחה במעונו דלית בה לא ברכה ולא הזכרה אבל ברכת אשר ברא לא תקנו אותה אלא כל שבעה ותו לא. והנראה לע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתס״ו סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.