הדבר ברור שהוא שבועה והיינו דשקיל וטרי תלמודא ה"ד כינויי כינויין איבעיא להו כו' מפחזנא וכו' וקשיא כיון דקיי"ל כב"ה אמאי שקיל וטרי תלמודא אליבא דב"ש אלא מאי אית לך למימר דמדב"ש דכנויי כנוין נשמע לב"ה ככנויי העצם וקמבעיא לן נמי אי אמר מנקמנא מפחזנא וכו' שהחליף אות בחברתה ולב"ה נמי אם אמר מרקבנ' מזכרנ' מרחמנא משבענא דחילוף אותיות כינויי העצם וסלקי בתיק"ו ומשום דאיירי לעיל בכינוי כינויין לב"ש שקלי וטרי ובעי אליביהו ומדב"ש נשמע לב"ה. הילכך מרחמנא מקרבנא מנזרנא משתבענא הרי אלו אסורין אפילו לב"ה דעדיפי מכינויין ומידות. והוי יודע שאע"פ שכתבתי שהנשבע באללה הוי שבועה לענין הזכרת השם לא הוי כמזכיר את השם שאם הזכירו לבטלה חייב נדוי ודקדקתי כן מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב פ' בתרא דשבועות וז"ל ולא שבועה לשם בבגד היא אסורה אלא אפילו להזכיר שם מן השמות המיוחדים לבטלה אסור ע"כ. ומשמע שם מן השמות המיוחדים אבל להזכיר את הכינוין לית לן בה וכן הדין במזכיר אללה שהם כינוי לשם. ומ"מ טוב להזהר גם מזה והנראה לע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתס״ג סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.