כללות הדברים איני רואה לדון בדין זה בזמן הזה כלל כ"ש ללמוד ממנו לטוענת שבעלה כופה אותה בעודה בנדתה. והוי יודע דהא דרב המנונא ליתא אלא באומרת בפניו גרשתני אבל שלא בפניו מעיזה ומעיזה ואע"ג דפלוגתא דאמוראי היא בפ' האשה שנתאלמנה (דף כ"ג) דאיכא מאן דאמר דשלא בפניו נמי אינה מעיזה לא איפסקא הלכתא כמאן דאמר הכי הילכך נקטינן לחומרא דמדאורייתא היא וחומרת אשת איש הלכך אפילו אם נשאת תצא וצריכה גט מן השני ולא מיבעיא אם באו עדים שהיתה אשת איש ואמרה גרשתני ונשאת דמפקינן לה אלא אפילו נשאת ואח"כ באו עדים תצא ואם אין עדים שהיא אשת איש תנשא לכתחלה שהפה שאסר הוא הפה שהתיר שאמרה גרשתני ולא חיישינן שמא יבואו עדים דהשתא מיה' ליתנהו קמן. ומודינא דאפילו בזמן הזה אם אמרה בפני בעלה גרשתני והלכה ונשאת לאחר דלא מפקי' לה מיניה אם לא שיש אמתלא שעיניה נתנה בו. ואין למורה אלא דורו ושעתו. וכתוב במרדכי בשם הרא"ה דבזמן הזה איכא פרוצים ולא מהימנינן להו וכ"ש בזמנינו זה. והנראה לע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תת״נ סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.