תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתמ״ח סימן ד׳

ואני שמעתי ולא אבין כוונתו ז"ל דאיך יעלה על הדעת דגברי רברבי כי הני הוו עסקי כל מעלי יומא דשבתא במעשה שדים והיו נהנים ואוכלים הדבר הנעשה ע"י שדים. ותו דבספר יצירה היו עסוקים ובין שיהיה פירוש ספר יצירה הנמצא אצלינו שהוא מיוחס לאברהם אבינו או כפי' רש"י ז"ל שהיו מצרפים אותיות השם שבהם נברא העולם ואין כאן מכשפות דמעשה הקב"ה ע"י קדושה שלו הוא ע"כ אין כאן מעשה שדים ח"ו. ומה שהוצרך לפרש רבי חייא בר אבא מה הם מעשה שדים ומה הם מעשה כשפים אע"פ ששניהם אסורים איכא למימר דלא נפקא מינה מידי לענין דינא אלא לדעת פי' הכתובים דלהטיהם הוא מעשה כשפים שאדם עושה מעצמו בלא שדים מלשון להט החרב. ולטיהם הוא מעשה שדים שעושה ע"י שדים הבאים בלט מלשון ותבא אליו בלט וכדפי' רש"י ז"ל. א"נ נפקא מינה דאם הם מעשה כשפים צריך להתרות בו משום מכשף ואם הם מעשה שדים צריך להתרות בו משום בעל אוב וכדכירנא לעיל והרי זה נכון. ומה שכתב הרמ"ה ז"ל שהם בכלל מעשה כשפים לאו שהם מהשם ממש אלא הם בכלל כשפים שהכל אסור ראי' לזה שכתב בעל הטורים ז"ל וז"ל אוב זה המעלה המת בכשפיו. ידעוני זה המניח עצם חיה ששמה ידוע בתוך פיו והוא מדבר מאליו. דורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית מקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. מכשף הוא כולל כל אלו ע"כ. ומאי דאמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת לאו למימרא דעובדא דר' חנינא ור' אושעיא הוו בכלל כשפים ח"ו אלא ה"ק הלכות כשפים הלכות הדברים הנראים ככשפים כלומר דברים המתמיהים ככשפים כהלכות שבת ראיה גמורה לפי' זה שהרי האוחז העינים אינו בכלל כשפים לפי האמת וגם הרא"ש ז"ל כך צריך לפרש שהרי מעשה שדים אינם בכלל מעשה כשפים לדעתו. כי מעשה שדים הרי הוא אסור כמעשה כשפים ועובדא דהנך אמוראי ע"י שמות הקדושים היה ולפיכך מותר. ומכאן יש ללמוד דלשאול בשדים ע"י השבעת שמות הקודש מותר דמה לי להשביע שדים ומה לי להשביע המלאכים וכן העלה ה"ר אליעזר ומעשה דאשמדאי דאמר ליה שמא דמרך עלך. ואפשר שעל זה סמכו העולם לשאול בשדים ע"י השבעות. ועוד צריך תנאי אחר שלא יעשה מעשה לא ע"י לחש אלא ע"י השבעה לבד. ואע"ג דלגבי הדין נראה שזה מותר עדיין יש לחוש מפני הסכנה כמו שאני עתיד לבאר בעז"ה ית':