תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתמ״ח סימן ב׳

תשובה אני לא אאמין שנעשה דבר כזה בפני ת"ח ושתק כי המקטר לשדים לחברם ולקבצם חייב מיתה ומיתתו בסקילה אם היו שם עדים והתראה. דתנן בפרק ד' מיתות ב"ד @44(דף ס"ה)@55 בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו וידעוני המדבר בפיו הרי אלו בסקילה והנשאל בהם באזהרה ופריך בגמ' מאי שנא הכא דקתני בעל אוב וידעוני ומ"ש גבי כריתות דקתני בעל אוב ושיירי' לידעוני. ומסיק עלה דבעל אוב דקתני בכריתות במקטר לשד דמודו ביה רבנן ופירש"י ז"ל שמקטר לפני השד הממונה על אותו דבר דהוי מעשה גמור. ופריך א"ל רבא מקטר לשדים עובד עבודה זרה הוא פי' והא קתני לה התם בהדיא אלא אמר רבא במקטר לחבר פי' אינו מקטר לשם אלהות אלא ע"י הקטרה נעשה הכישוף לחבר השדים לכאן. א"ל אביי במקטר לחבר חובר חבר הוא. פי' ואינו אלא בלאו. ומשני אין התורה אמרה חובר זה בסקילה ופירש"י ז"ל מאחר שמחבר את השדים במזיד אמרה תורה שיהא בסקילה וכל שזדונו בסקילה על שגגתו מביא קרבן ע"כ. הרי לך מפורש מן הסוגיא שהמקטר לשדים לחברם ולקבצם או לכוף אותם שיעשו בקשתו הרי הוא בכלל בעל אוב ומיתתו בסקילה. וז"ל בעל הנתיבות המקטר לשד הוי עובד עבודת כוכבים ואפילו אינו מקטר לשם עבודה אלא לחבר הוי בסקילה. וכתב הרמ"ה ז"ל דמהא שמעינן דהמקטר לשד לחברו ולכופו לעשות רצונו חייב משום בעל אוב ע"כ וגדולה מזו כתב נשים המקטרות את הבית בעשב שמריח ריח טוב כתב הרשב"א ז"ל שאסור מפני שנראות כמקטרות לשד אבל אם עושות להסיר ריח רע מותר ע"כ. ואין הפרש בין אם הקטרת הוא ריח טוב או ריח רע כיון שהוא עושה כן לחבר ולקבץ שדים או לכוף אותם שיעשו רצונו הכל בכלל אוב וחייב סקילה והנשאל בהם באזהרה. למדנו מכאן דדוקא במקטר לחבר את השדים הוא בכלל בעל אוב אבל המקטר להבריח השדים מעליו נראה דמותר. ואף בזה ירא שמים ימנע עצמו דמאן מוכח אם הוא להבריח אותם או לחברם ובריח הקטורת אין להוכיח כי יש שמקטירים להם ריח טוב ויש שמקטירים בריח רע ולא גרע מנשים המקטרות את הבית שאוסר הרשב"א ז"ל מפני שנראות כמקטרות לשד. אבל לקטור את הבית בלבונה בזמן הדבר (ר"ל) כמו שאנו נוהגים מותר דמעשיו מוכיחים עליו. ומכאן אתה למד שיש למנוע את הנשים המקטרות את ההיכל כ"ש אם מקטרות בלבונה. הא למדת שיש ג' מיני קטרת לקבץ את השדים ולכופם חייב מיתה. להבריחם או לקטור את הבית סתם או הנשים המקטרות את ההיכל פטור אבל אסור להקטיר להעביר ריח רע או להעביר עיפוש האויר בזמן הדבר (ר"ל) ה"ז מותר: