שאלת על מה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' חמץ ומצה ומה היא השבתה האמורה בתורה וכו' מה סברתו של הרב אי בדיקה מן התורה או ביטול או תרווייהו בעינן ואיך יתפרש לשון בעל מגיד משנה על זה הלשון של הרב ז"ל. עוד שכתב ז"ל פ"ה ה' מיני דגן אלו אם לשין במי פירות בלבד בלא שום מים לעולם אין באין לידי חימוץ אלא אפילו הניחן כל היום עד שנתפחה בצק אין חייבין עליהם כרת שאין מי פירות מחמיצין אלא מסריחין. וקשיא רישא לסיפא דמרישא משמע דאין באין לידי חימוץ ואפילו נוקשא לא הוי דהא כתב דאין מי פירות מחמיצין אלא מסריחין. וסיפא משמע דאין חייבין עליהם כרת אבל חמץ נוקשא הוי. עוד כתב בפ' הנזכר וביום הראשון אסור ללוש ולקטף אלא במים לבד לא משום חמץ אלא כדי שיהיה לחם עוני. והרי הוא ז"ל כתב שמי פירות אין מחמיצין כלל והיכי תיסק אדעתך לומר שאיסורו משום חמץ עד שהוצרך לומר [לא] משום חמץ. עוד כתב בפ"ו מצה שלשה במי פירות יצאו בה ידי חובתו בפסח אבל אין לשין אותה ביין או שמן או דבש או חלב משום לחם עוני כמו שביארנו ואם לש ואכל לא יצא ידי חובתו וקשה כיון דמי פירות כולם אין מחמיצין האיך יצא ידי חובתו בפסח והא קייל"ן דבר הבא לידי חימוץ אדם יוצא בו משום מצה ודבר שאינו בא לידי חימוץ אין אדם יוצא בה משום מצה:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתרע״ד סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.