תשובה כבר העליתי בתשובה אחרת כי המודעא כתבינן לה על כל הדברים אפילו אשבועה דהא נשבעין לחרמין ולהרגין ולמוכסין דשבועת אונסין מותר וא"כ אין השאלה אלא אם נקראו זו אונסין וכותבין עליו מודעא או לא ומסתברא לי דאונס גמור הוא (דלמא) [דלאו] דוקא אונס מות או אונס גופו אלא אפי' איים עליו להפסידו ממון נקרא אונס וכן כתבו הפוסקים וכיון שזה מפחיד אותה שלא ישוב עוד לביתו נמצאת מפסדת מזונותיה וכתובה וכסותה. ותו צערא דגופא דהיינו עונתה היש לך אונס גדול מזה שתשאר עגונה ואפשר שכל ימיה ירחיק נדוד. וא"ת תלך היא אחריו או תמנה שליח לשם ויכופו אותו בדין ואין זה אונס. וי"ל דבשלמא כשהוא עמה בעיר א"נ לא תלך לב"ד אין זה אונס אבל ללכת למקום אחר או למנות שליח אין לך אונס גדול מזה דתצטרך להוציא מנה על מנה ללכת למקום הבעל ושמא יברח משם וילך למקום אחר ואין לדבר סוף ולכן אני אומר שזה אונס גמור ושפיר כתבינן עליה מודעא ועדיף טפי מאונס ממון. והנראה לע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתרנ״ה סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.