תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתרמ״ט סימן ב׳

תשובה דבר זה לא ראיתי ולא שמעתי אבל אחר בקשת המחילה מהרב ז"ל אפשר לי לומר דקייל"ן דאע"ג דאין עונשין עונש הגוף מדין ק"ו עונשין ממון מדין קל וחומר וכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אם עד שלא יצא הממון על פיהם משלמין מה שיזמו להפסידו בזמן שיצא הממון על פיהם אינו דין שישלמו וכן היא הסכמת הפוסקים אשר אנו סומכים עליהם. ומעתה היכא שהפסיד הממון ופרע עפ"י עדים זוממין טעמא רבא איכא שיחזירו לו התשלומין דמאי שנא מגנב דכתיב חיים שנים ישלם ואמרינן למי שנתן הקרן ינתן תשלומי עדים זוממין דזה קנס וזה קנס וזה אינו מפסיד וזה אינו מפסיד שהרי לשניהם חוזר הקרן ואיכא למדרש טעמא דקראי כיון שנצטער זה שגנבו ממונו ראוי שיזכה בכפל הכי נמי כיון שנצטער זה שפרע מה שלא היה חייב בדין הוא שיזכה בכפל של עדים זוממין דחד טעמא נינהו וכי היכי דהבא מן הדין תשלומין שלו מטעמא דאמרן גם הנדון דהיינו דזמם ולא עשה תשלומין שלו וטעמא נמי איכא שהרי נצטער שהעידו עליו שקר לחייבו ממון ואי לאו דהוזמו הוה משלם ולכן זכתה לו תורה בתשלומין כי כל דרכיה דרכי נועם והאי טעמא לא שייך בחומש של תרומה וקל להבין. ואי לא דמסתפינא לדרוש בכתוב מה שלא נמצא בדברי רז"ל הוה דרישנא ליה מקרא יתירה דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ואחיו יתירה הוא וה"ק ועשיתם לו כאשר זמם לעשות והאי עשייה תהיה לאחיו ויש בתלמוד כיוצא בדרשא זו ותפוס טעם זה עד שתמצא טוב ממנו כי כן אעשה גם אני. והוי יודע דעד זומם אע"פ ששילם או כל חייבי לאוין אעפ"י שלקו ונפטרו והרי הוא כאחיך לא הוכשרו בכך לעדות עד שיחזרו חזרה גמורה כל חד וחד כדיניה. והנראה לע"ד כתבתי: