תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתרי״ח סימן א׳

שאלה לאכסנדריאה לכה"ר יעקב תבון נר"ו ילמדינו רבינו כדת מה לעשות ביהודים הבאים ממדינת הים היורדים ביום החג מן הספינה והם באים מחוץ לתחום וראיתי לגלות אוזן מעכ"ת להיות כי הדבר הלכה למעשה כי ספינה שהולכת לאסטנבול חשבה להשבר וחזרה פה ביום שני של פסח וירדו מהספינה כמו שלשים יהודים והיינו חרפה לשכנינו כי לא די שירדו מהספינה אלא שהורידו ג"כ חפציהם עמהם כמו כלי אכילה ושתיה ודומה לה והיה כל אחד נושא כליו על כתפו כמאן דאזיל לחנגא וקצתם שכרו חמרים להוליך חפציהם ורציתי למגדר מלתא אף כי יש צד היתר לדעת קצת מהפוסקים וכן נראה ג"כ סברת הרמב"ם ז"ל פ' כ"ח מהלכות שבת (וז"ל) וכן הוכיח בעל מגיד משנה לדעתו ז"ל עכ"ז מצאתי בתשובה לרב בעצמו שהחמיר ופסק לאיסורא והדבר צריך לי עיון דפליגא דידיה אדידיה ואולי שהרב גזר למעלה מעשרה אטו למטה מעשרה ויש לי קצת הוכחה לזה מהמרדכי דפ' מי שהוציאוהו (ע"כ). גם כן הרא"ש ז"ל מחמיר בדבר ובשיטתו תפס הר"י בנו ולא הביא שום חולק גם מהר"ם ז"ל תפס בשטתם ז"ל הבעיא דפרק מי שהוציאוהו דאם יש תחומין למעלה מעשרה וכתב וכיון דלא איפסקא עבדינן לחומרא גם רבינו ירוחם ז"ל הביא כל הסברות וסוף פסק לאיסורא סוף דבר ראיתי לרוב פוסקים מחמירין בדבר ואפי' מי שפסק דבעיא דיש תחומין למעלה מעשרה לקולא. לכן יבא נא דבר מכ"ת מורנו אם יש כח בידינו להעניש בדבר מכח הדין או משום מגדר מלתא דמיחזי כחילול השם. ועוד מפני אותה תקלה שהזכרתי למעלה שמוציאין חפציהן כעובדין דחול וג"כ שוכרין בהמות והותרה להם הרצועה ואני בעניותי יסרתי שנים מהם בנזיפה לבד שהם היו בה שירדו השאר וכששאלתי את פיהם השיבו שמפני שהיה יו"ט שני של גליות ראו להקל בדבר וטעמים אחרים שאין בהם לא טעם ולא ריח ואין ראוי להעלותם בספר ובאמת כי הייתי רוצה ליסרם בסילוא דלא מבע דמא מפני שזלזלו בי"ט שני וכדי להוציא מלבן וכההיא דגרסי' יו"ט דקיל ואתי לזלזולי אחמירו בה רבנן אבל לא היה כח בידי מפני המורים כנגדי להיתירא בלי שום פקפוק מכמה טעמי דלית בהו מששא ובהרבה מקומות שלא הבינו הפשט ותלו בספר בוקי וסריקי וצוח יעקב ככרוכיא ולית דאשגח ביה: