תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתר״ו סימן ב׳

תשובה הנה ראית הקונדרס על זה כתב ה"ר אליהו קפשאלי מקנדיא ובאו בו דברים בלתי מחוורים וראיתי לברר אותם ומתוך כך תתבאר שולחנו באר היטב בעהי"ת. כתב ז"ל ועודה קטנה כפי דברי אביה. תחלה נראה בעיני שצריכין לחקור ולדעת אם היא קטנה כפי דברי אביה או לא דנהי דהאב שאמר בני זה בן ט' שנים ויום א' בתי זו בת ג' שנים ויום א' נאמן הנ"מ לנדרים ולערכין ולחרמות ולהקדשות אבל לא למכות ולא לעונשין ולכל דבר שבערוה אינו נאמן עכ"ל. זה למד ממה שכתב הרמב"ם ז"ל פ' ב' מהל' אישות אלא שהוסיף ולכל דבר שבערוה ולא היה צריך שהרי הוא בכלל מכות ועונשין. עוד כתב א"כ צריך להביא שני עדים כשרים להעיד על בתו הנ"ל שהיא קטנה ע"כ. גם בזה לא בא בדקדוק שהרי אפילו היא קטנה מתגרשת היא ע"י עצמה. ולפי שטתו כך היה ראוי לכתוב עד שיביא עדים אם יכולה לשמור את גיטה אם לא. ואני לא אדע מי הכניסו בזה כי אין אנו צריכין לא לנאמנותו של אב ולא לעדות העדים דגרסינן בפרק התקבל אמר רבא שלש מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וכנגדו בקטנה מתגרשת בקדושי אביה. הפעוטות מקחן מקח וכו' וכן כבר שית כבר שבע וכו' הגיעו לעונת נדרים. הרי לפי גרסא זו שהקטנה שמתגרשת היא פחותה מבת שית שהרי הפעוטות שהם יותר גדולים הם כבר שית כבר שבע ואם כן קטנה המתגרשת בקדושי אביה היא כבת (חמש) וכבת חמש כל שיכולה לשמור את גיטה והדבר נראה לעין בקטן בן ה' אם נותנין לו צרור זורקו ואם נותנין לו אגוז נוטלו וא"כ מה היה צריך לעדים הרי הדבר נראה אם היא יותר דבין ה' לט' לא טעו אינשי. ואם עדיין יש לו ספק יבחן הדבר כדאמר רבא. ואפילו לפי גרסת רש"י ז"ל שגורם באמצעיתא וכנגדן בקטנה מתגרשת בקדושי אביה מ"מ בין שש לתשע לא טעו אינשי. ותו דגרסינן בגמרא עלה דהך דתניא קטנה שהיא יודעת לשמור את גיטה מתגרשת אלא אימא כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר ופירשו המפרשים כל שמבחנת בין גיטה לחפץ אבל לא בין גיטה לשטר אחר דההיא אפי' גדולות לא ידען אלא בין גיטה לכלי אחר שאינו דומה לגיטה קאמרינן וכדאמרינן לקמן צרור וזורקו וכו' והנה אין לך קטנה שתהיה נשואה שלא תבחיו בין גיטה לחפץ אחר ואם אחר כל זה היה לו לדיין ספק היה לו להבחין אותה ומה צורך לנאמנות האב או לעדות העדים. ולדעת רוב מפרשים במדה הקטנה של מדות רבא מתגרשת וזה ברור אם יודעת לשמור את גיטה. וא"ת הרי כתב הריא"ף ז"ל פי' כגון שמת אביה אבל בחיי אביה והיא ברשות אביה אביה מקבל גיטה ולא היא. לא קשיא חדא דרוב המפרשים חלוקים עליו בזה דסברי דהא דתנן נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה ה"ה קטנה והא דנקט נערה להודיעך כחו של ר' יהודה. וגם רש"י ז"ל שהוא בעל סברא זו חזר בו וכתב בתשובה דה"ה קטנה וכ"כ ג"כ בפרק האיש מקדש. ותו דלא עסקינן בסוגיין אלא בארוסה אבל בנשואה היא ולא אביה לפי שכבר יצאת מרשות אביה ודייקינן לה ממה שכתב הרב ז"ל אבל בחיי אביה והיא ברשות אביה וכיון דאביה חי ודאי היא ברשות אביה דהא קטנה היא ומה צריך לומר והיא ברשות אביה אלא ודאי תרתי קאמר בחיי אביה והיא ברשות אביה שעדיין לא נשאת שאם נשאת כבר יצאת מרשות אביה. והכי איתא בהדיא בירושלמי דהמקבל גבי הך מתניתן דנערה המאורסה היא ואביה מקבלין גיטה וגרסינן עלה נשאת היא ולא אביה קטנה אביה ולא היא נשאת היא ואביה אם יש בה דעת היא ולא אביה הא קמן בהדיא דקטנה שיש בה דעת אם נשאת היא מקבלת את גיטה ולא אביה ואם היא קטנה מאורסה אביה ולא היא כדעת הריא"ף ז"ל מדמפליג בנשואה בין אם יש לה דעת או אין לה מכלל דרישא אפילו יש לה דעת אביה ולא היא. ומיהו אפשר לתרץ הירושלמי לפי בעלי השטה האחרת דבאין בה דעת מיירי והקטנה המאורסה שאין בה דעת לשמור את גיטה כיון שעדיין לא יצאת מרשותו אביה ולא היא. אבל אם נשאת אביה והיא שוין בדבר כמו שאינה מתגרשת ע"י עצמה שאין בה דעת אינה מתגרשת ע"י אביה שכבר יצאת מרשותו. וכן פי' הר"ן ז"ל האי בבא נשאת היא ואביה כלומר שוין שאינה מתגרשת כלל והא דמפליג בסיפא בנשואה לאשמועינן רבותא דאיכא קטנה מתגרשת ע"י עצמה ולא ע"י אביה דהיינו נשואה ויודעת לשמור את גיטה. ופירוש הר"ן ז"ל בירושלמי נאה בענין אבל אינו נאה בלשון דהיכי קאמר הן במקום לאו והכי ה"ל למימר קטנה אביה ולא היא נשאת לא היא ולא אביה. ותו דגרסת הירושלמי בספרים שלנו כך היא נשאת היא ולא אביה קטנה אביה ולא היא נשאת בין היא בין אביה אם יש בה דעת היא ולא אביה ומדקתני בין היא ובין אביה משמע דמתגרשת ע"י אביה או ע"י עצמה וכ"כ [מביא] הירושלמי הרב מלונדריש כאשר כתב במרדכי בהגה"ה פ' התקבל אבל א"א להלום הענין לפי פשוטו של הלשון חדא דכיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה ואמאי מקבל גיטה. ותו כיון שאין לה דעת לשמור את גיטה איך מתגרשת ע"י עצמה ודוחק הוא לומר דבשלמא קטנה שיש בה דעת כיון שנשאת יצאת מרשות האב אבל קטנה שאין בה דעת אפילו שנשאת לא יצאת מרשות האב וכיון שכן מתגרשת ע"י אביה ומינה נמי דכל מאי דעבדא מדעתה דאביה קא עבדא הילכך אפי' היא מקבלת גיטה דכיון שאין בה דעת לשמור אותו מיד מריצה אצל אביה והוי כאלו נתנו הגט ברשות האב אבל קטנה המאורסה שיש בה דעת אביה ולא היא דכיון שיש בה דעת אדעתה דנפשה קא עבדא ואין קבלתה מועיל כיון שעדיין לא יצאת מרשות האב. ולפי דרך זה הא דתנן וכל שאינה יודעת לשמור את גיטה אינה מתגרשת מיירי בארוסה ואינה מתגרשת ע"י עצמה קאמר אלא מתגרשת ע"י אביה. אבל זה הפירוש רחוק חדא משום דאין לה דעת עדיפא מאותה שיש לה דעת שזו יש לה שתי ידות וזו אין לה אלא יד אחת. ותו דגרסינן בירושלמי איזה היא קטנה שהיא צריכה להתגרש אמר ר' יוחנן כל שנותנין לה גיטה ודבר אחר עמו והיא מוציאה אותו לאחר זמן ע"כ. ומדקאמר איזה היא קטנה שהיא צריכה להתגרש משמע דכל שהיא פחותה מזה אין צריכה להתגרש כלומר שלא יועילו גירושיה שיצאה מרשות אביה ואין לה דעת מעצמה. ולדעת הרב מלונדריש שהבין לשון הירושלמי כפשטו צריך לתרץ דאדרבה תקנתה קלקלתה דמשום דאין לה דעת נתרוקן כל זכותה אצל האב. ופי' הירושלמי הכי הוא איזו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש ע"י עצמה א"ר יוחנן כל שנותנין לה וכו' אבל קטנה שאינה יודעת אינה צריכה להתגרש ע"י עצמה לבד אלא גם ע"י אביה מתגרשת. אבל דעת הר"ם ז"ל ורוב המפרשים דקטנה נשואה שאין בה דעת אינה מתגרשת כלל דע"כ לא פליגי רש"י ור"ת ז"ל אלא בקטנה ארוסה שאין בה דעת לשמור את גטה אבל נשואה לא פליגי שכבר יצאת. וגרסת הר"ן בירושלמי היא נשאת היא ואביה ואע"פ שהלשון דחוק לא קשיא דאין הלשון ירושלמי מדוקדק כולי האי. ואפי' לפי גרסת הספרים שלנו איפשר לדחוק בין היא בין אביה אין מקבלין את גיטה. א"נ י"ל דאי הוה תני לא היא ולא אביה הוה משמע לא היא לבדה ולא אביה לבדו אבל שניהם יחד יכולין לקבל את גיטה והא ודאי ליתא להכי תני בין היא בין אביה דמשמע אפילו בין שניהם אינן מקבלין את גיטה. הילכך הנכון שבפסקים בזה שכל שהיא פחותה מבת שש אם היא ארוסה אביה מקבל את גיטה ולא היא. ואם היא נשואה אינה מתגרשת כלל. ואם היא יתר על שש והיא ארוסה אם יש לה אב אביה מקבל את גיטה ולא היא ואם קבלתו היא בדיעבד נסמוך על דעת החולקים בשעת הדחק וכ"ש שהתוספות מכלל החולקים. ואם אין לה אב היא מקבלת את גיטה לכ"ע. ואם נשאת ויודעת לשמור את גיטה כנ"ד היא ולא אביה וכן דעת כל המפרשים דמפרשי' האי דהכא דפרק התקבל והך דפרק נערה שנתפתתה דתנן ואביה מקבל את גיטה דוקא מן האירוסין אבל מן הנשואין היא מקבלת את גיטה וכ"כ רש"י ז"ל עצמו פרק נערה. וכ"ת דהתס בנערה איירי ולא בקטנה ליתא דהא כתב רש"י ברישא האב זכאי בבתו בקטנות ובנערות ועלה קאי ומקבל את גיטה ועלה כתב רש"י ז"ל ודוקא מן האירוסין אבל אם בגרה או נשאת שוב אין לאביה רשות בה משמע דאפי' קטנה נמי אם נשאת אין לאביה רשות בה דאם איתא דהאי ודוקא קאי אנערה ולא אקטנה היה לו לפרש: