כללא דמלתא מסרב בשליחות היה מפני כבודן של ישראל ולא היה כובש נבואתו ולא עובר על דברי עצמו ואעפ"י שהיה יודע שיענש בשביל כך אמר מוטב שיענש הוא ולא יפול מכבודן של ישראל אפילו כמלא נימא. עוד יש לתרץ כי יונה דעתו היה ללכת אל נינוה בשליחות האל אלא רצה להאריך הזמן אולי תתמלא סאתם בין כך ובין כך ולפיכך ברח לתרשיש להאריך הזמן ומשם ילך לנינוה. ומדברי המתרגם נראה שכל זה קודם שאמר לו הקב"ה שילך לנינוה שתרגם ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' וקם יונה למיערק לימא מן קדם דאיתנבי בשמא דה' ונחת ליפו וגומר וצריך לומר שידע במראה הנבואה שהיה הקב"ה רוצה לשלוח אותו וברח לחוצה לארץ כדי שלא תשרה עליו הנבואה ושיעור הכתוב כך ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני שהיה אליו הדבור הנזכר למעלה וזהו מלפני השם ואע"ג דלשון הכתוב דחוק קצת הענין מתיישב שפיר לפי דרך זה:
תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תתמ״ב סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.