כללא דמילתא בדיני נפשות אית לן למפסק כדעת הרמב"ם ז"ל ובדיני ממונות כדעת רבינו זרחיה ז"ל דאית ליה טעמא דמסתבר. וא"ת כיון דחקירות מדאורייתא נינהו מנא לך לעשות פשרה זו ולחלק בין דיני נפשות לדיני ממונות. תירץ דדין מרומה דבעי דרישה וחקירה לאו דאורייתא הוא אלא מדרבנן כדי להעמיד הדבר על בוריו וכיון דלאו דאורייתא הוא היכא דאמר אמש הלוהו או הודה לו תו לא מפסיל בשאר חקירות כיון דמסתבר דבדיני נפשות נמי לא הוה מפסלינן לסהדותא אלא משום גזרת הכתוב להצלת נפש. והנראה לע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תתמ״א סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.