תשובה זו תלמוד ערוך הוא בפרק חזקת הבתים דגרסינן התם אמר שמואל השותפין מחזיקין זה על זה ומעידין זה לזה ונעשין שומרי שכר זה לזה ופריך עלה תלמודא אמאי שמירה בבעלים היא אמר רב פפא דאמר ליה שמור לי היום ואשמור לך למחר ע"כ. והשת' לא הוי שמירה בבעלים דכשאומר לו זה אין חבירו עוסק במלאכתו לא בשמירה ולא בעשיית מלאכה אחרת ואם כן לא מיקרי בעליו עמו אלא אי קשיא הא קשיא דמשמע דבסתם הוי כמו אמר שמור לי ואשמור לך דהוי שמירה בבעלים ופטור אפילו מן הפשיעה וא"כ שותף ששינה מדעת שותפו אמאי חייב מי עדיף מפשיעה וכן כתבו הפוסקים דחייב והרמב"ם ז"ל פרק ה' מהלכות שלוחין ושותפין. ויש לתרץ דכיון ששינה ממנהג המדינה ומדעת שותפו עשאוהו כמזיק בידים שכך היתה דעתם תחלה בתחלת השותפות שלא ישנה מדעתו וממנהג המדינה ואם ישנה ישלם כדין מזיק ולא מדין פשיעה נגעו בה והדבר ברור שאם הזיק בידים אעפ"י שבעליו עמו אינו נפטר בכך. והנראה לעניות דעתי כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תת״מ סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.