תשובה נ"ל דפירושא דמתני' הכי הוא היה עובר אחורי בהכ"נ וכו' אם כיון לבו יצא הא סתמא לא יצא בד"א במי שהיה עובר אחורי בהכ"נ אבל מי שהיה בבהכ"נ סתמא יצא ומשום הכי נקט מי שהיה עובר אחורי בהכ"נ והיינו דקתני ואם לאו כלומר שלא כיון לבו אלא סתמא לא יצא ועלה קתני אעפ"י שזה שהיה בב"ה שמע וזה שהיה אחורי בהכ"נ שמע זה סתמו כאלו כיון לבו ויצא דלהכי אתא לבי כנישתא וזה סתמא כאלו לא כיון לבו ולא יצא כיון דלא אתא לבי כנישתא לא נפיק ידי חובתיה עד דמכוין למ"ד מצות צריכות כוונה צריך כוונה לצאת. ולמ"ד אין צריכות כוונה אם כיון לבו שיהיה קול שופר לבד יצא. וא"ת כיון דמאן דקאי בבהכ"נ בסתמא נפיק ידי חובתיה למה נהגו להבדיל בבית אעפ"י ששמעו כל בני הבית הבדלה בבהכ"נ. כבר תירצה רשב"ם ז"ל לפי שמתכוונים שלא לצאת שם ואפי' למ"ד מצות אין צריכות כוונה אם כוונו שלא לצאת לא יצאו ואפי' למ"ד מצות צריכות כוונה כיון שזה בא לבהכ"נ לצאת ידי חובתו בכלל הצבור אעפ"י שבשעה ששמע לא כיון לבו אלא סתמא יצא ידי חובתו. ולענין ש"ץ שהוא נעים קול ומזמר בבית המשתאות בשירי עגבים בשירים של דופין מוחין בידו ואם אין רוצה לשמוע מעבירין אותו ועליו ועל כיוצא בו אמר הכתוב נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה כן השיב הריא"ף ז"ל בתשובה הנל"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תת״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.