תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תשנ״ט סימן ב׳

תשובה ראיתי מי שכתב שאם ע"י טענתו נתחייב הנתבע שבועה לא הויא פשיעה דמי יימר דמשתבע אבל אם ע"י טענתו נפטר אפילו משבועה הויא פשיעה וקשיא לי ואמאי חייב מי עדיף מגרמא בנזקין דקי"ל דפטור ולפיכך אני אומר שאין הדברים אמורים אלא בזמן שע"י טענתו נתחייבו היתומים וחייבוהו לפרוע הוי כעין דינא דגרמי דקיי"ל דחייב. והנכון דבכל גוונא איירי והטעם כי האפטרופוס שכל נכסי היתומי' מסורים בידו הוי כעין נפקד ואם ע"י טענתו נפטר הנתבע אפי' משבועה פשיעה היא וחייב לשלם. וכיון שאם היה טוען טענה טובה היה מתחייב הנתבע הוי כאלו הפסידו בידים וחייב לשלם ולא אמרי' גרמא בנזקין פטור אלא בדבר שאינו מסור לו אבל בדבר המסור לו לא אמרי' הכי תדע שהנפקד שפשע וע"י פשיעתו גרם נזק לפקדון חייב לשלם. ותו איכא טעמ' אחרינ' כיון דברי הזיקיה ושכיח כל כי האי גוונא דינא דגרמי הוא אע"ג דלא עשה מעשה כי ההיא דמחיצת הכרם שנפרצה וכההיא דמוחל שטרו של חברו ונ"ד לההיא דמוחל שטרו של חברו דמיא שע"י טענתו נפסד החוב וחייב לשלם אבל אם נתחייב הנתבע שבועה לאו פשיעה היא ופטור ראיה לעקר הדין מעובדא דההוא בקרא דפרק המפקיד ואין הדברים אמורים אלא בזמן שאמרו לו תטעון כך וכך ולא טען אלא טענה המחייבת את היתומים כל כה"ג פשיעה היא אבל לא אמרו לו דבר מצי למימר לא ידעתי טענה טובה מזו ולא שני לן בין אם באו היתומים להוציא לבין באו אחרים להוציא מהם אם היה שם עסק שבועה אין כאן פשיעה דמצי למימר מי יימר דמשתבע ושקיל ומי יימר דמשתבע ונפטר והוא הדין אם היה השבועה על היתומים פטור דאין כאן פשיעה דמצי למימר מי יימר דמשתבעתו: