תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תשל״ט סימן ב׳

תשובה כבר דברו בזה הראשונים ורבו התירוצים. תוספות מפרשים לה בשאין שמן בנר שישפך ואי משום כיבוי דבר שאין מתכוין הוא ולא הוי פסיק רישיה ודוחק הוא דא"כ הוה ליה לתלמודא לפרושי: ויש מפרשים דאיירי בנר של שעוה דלא הוי פסיק רישיה וגם זה אינו מתיישב שהרי הגאונים והריא"ף והרמב"ם אסרו להדליק בנרות שעוה בשבת וצריך להעמידה כגון שהדליק לצורך החול ושכח אותו ע"ג הטבלא. ויש מפרשים דאע"ג דמודה ר' שמעון בפסיק רישיה הנ"מ היכא דניחא ליה אבל פסיק רישיה ולא ניחא ליה כי הכא דלא ניחא ליה שישפך השמן שבנר מותר לר' שמעון דקי"ל כוותיה וזה התירוץ הוה ניחא אם היה הדין מוסכם אבל רוב הפוסקים לא הסכימו בו ולא שאני להו בין אי ניחא ליה אי לא ניחא ליה אי הוי פסיק רישיה אסור. עוד פירשו בתוספות כגון שכבתה השלהבת ועדיין יש בו גחלת וגם זה דוחק ורש"י והרמב"ם כתבו נר דולק. ולא נתיישבה דעתי בכל אחד מהפירושים עד שראיתי במצרים עושין נרות של מתכת ופיה למעלה ונותן בה שמן וסותם את פיה סתימה מהודקת ולמטה יש לו נקב קטן מאד כפי שיעור הפתילה וכשמניח הפתילה סותם את הנקב ומושך מן השמן אשר בתוך הכלי ואפילו שיפול הכלי לא ישפך השמן כלל ובנר כזה או כיוצא בו איירי שאין השמן נשפך ודאי אפילו שיפול ולא אמרו אלא ואם כבתה כבתה אבל שפיכת השמן לא הזכירו משום דאיירי בנר שאין השמן נשפך יהיה צורתו מה שכתבתי או זולתו. ובירושלמי לא גרסי בה ואם כבתה כבתה ומוקי לה בנר שכבה וכו' והרי כתוב בתוס' ובפסקים זה הירושלמי וקי"ל כתלמוד דידן דאפילו בנר דלוק מותר לנער את הטבלה בתנאי שלא יהיה בו שמן או בנר של שעוה או שהנר עשוי כצורה שזכרתי דלא הוי פסיק רישיה שאפשר שלא ישפך השמן ואינו מתרחק או יתקרב אל הפתילה שהרי השמן למעלה מן הפתילה לעולם: