תשובה הדין עם ראובן חדא כיון דמעלה שמעון השכר לראובן משמע דמודה לו שהחזקה היא שלו וכן המנהג במצרים שהדר בבית מעלה השכר לבעל החזקה והוא פורע לעכו"ם. ותו כיון דראובן היה דר בבית גם הוא בן המצר וקיי"ל אחד מבני המצר שקדם וקנה זכה ואין שאר בני המצר מוציאין מידו והכי איתא בגמרא הני ד' בני מצרני דקדים חד מינייהו וזבין זביניה זביני וכתבה הרב פי"ב מהלכות שכנים וראובן ושמעון הם בני המצר של חזקה זו שאין להם בגוף הקרקע כלום. ומה שטען שמעון שכיון שהיה דר בעלייה קנה החזקה אינה טענה דחזקה לקרקע שמענו אבל חזקה לחזקה לא שמענו והבו דלא להוסיף על התקנה ותו דהפוכי מטרתא למה לן שהרי ראובן חוזר על העכו"ם והעכו"ם חוזר על שמעון ולוקח ממנו מעות החזקה. וכתבתי זה לפי שכתבת ואין לראובן בה כלום משמע שרוצה לסלק שמעון את ראובן בלא דמים מכח טענה זו. ואם יתברר ששמעון הוא בן המצר ולא ראובן ישבע ראובן שנטל ממנו רשות לקנות ועומד בשלו דלעולם אין מסלקין אותו אלא בראיה ברורה שמביא בעל המצר וכן כתב הרב בפרק הנזכר והטעם כיון שאין הדבר מדינא אלא משום ועשית הישר והטוב וזה נ"ל פשוט עד שתודיעני טעם החולקים:
תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תרע״ג סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.