תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תרס״ד סימן ב׳

תשובה אם אין קנין במתנה זו במה קנה הבן והלא לא קנה באחת מדרכי הקנין ואפילו היה שם קנין הא קיימא לן אין מטבע נקנה בחליפין וקנין סודר בתורת חליפין הוא קונה ואם תאמר דקיימא לן כמה אתה [נותן] לבתך כך וכך כמה אתה לבנך כך וכך והם הדברים הנקנין באמירה לבד הא אמרינן עלה עמדו וקדשו ותנאי זה לא היה בשעת השידוכין שהרי בירושלם יש הסכמה קדומה שלא יקדשו אלא בזמן הנשואין. ותו דדוקא שהיו משודכין תחלה א"נ בשעת השדוכין אבל קודם השדוכין כדמשמע לשון השאלה לא קנה באמירה לבד הילכך אינו רואה שיוכל הבן לקנות המעות הנזכר אלא כגון שהקנה אותם לו אגב קרקע או שקנו ממנו שיתן לו כך וכך פרחים דלא אמרינן אין מטבע נקנה בחליפין אלא כגון שיש מטבע במקום פלוני ורוצה להקנותו אין נקנה בחליפין אבל מי שקנו מידו לתת מנה לפלוני קנה לפי שנשתעבדו נכסיו לאותה מתנה ותו הקנין משתעבד ואם היה שם הקנאה באחד מן הדרכים אשר כתבתי יש לעיין אם זכה הבן במתנה כיון שאמר לו מעכשיו. או דילמא כיון שקבע זמן במתנה. ונראה דבשלמא אם היו שם נכסים בני חורין ודאי זכה הבן במתנה כשיגיע הזמן זכה למפרע משעת כתיבה כיון דכתב ליה מעכשיו והכי אמרינן לענין קדושין וגירושין וה"ה לענין מתנות וכיון שהאב לא היה יכול לחזור במתנתו כיון דאמר מעכשיו גם כשמת זוכה במתנתו למפרע והכי אמרינן לגבי קדושין וגירושין דמקודשת ומגורשת כשיגיע הזמן אע"ג דמת בנתיים. אבל בנ"ד שאין שם נכסים בני חורין וכבר קדם חוב האשה קודם שתחול המתנה גובה האשה כתובתה למה הדבר דומה לשני שטרות שהאחד הגיע זמנו והאחד לא הגיע זמנו גובה אותו שהגיע זמנו ואע"פ שאין שם כדי שני השטרות הא למדת שאם היה האב רוצה לגרשה קודם שיגיע זמן המתנה היתה גובה כתובתה אפי' מן המתנה ופשוט הוא והוי יודע דהשתא דנהגו לכתוב מטלטלי אגב מקרקעי וחזרו המטלטלים להיות כקרקעות ויש בהן דין קדימה לא מצאו הראשונים ידיהם אמאי אשה אינה טורפת מטלטלי דמכר הבעל ואמרו מפני תקנת השוק וא"כ מטלטלי דמתנה שאין בהן תקנת השוק למה לא תטרוף אותם ואפשר לתת קצת טעם למנהג הזה שלא ראיתי שתהיה אשה או ב"ח טורף מטלטלי דמתנה משום דאי לא דעביד ליה נייח נפשא לא הוה יהיב ליה מתנה ודמיא למכר ועדיין צל"ע ובנ"ד הדבר ברור שגובה אשה כתובתה מן המתנה והבו דלא לוסיף עלה כי הרב כתב פי"ח מה' מלוה ולוה דב"ח טורף ממטלטלי שמכר וכ"ש ממתנה ולא הזכיר מנהג זה: