תשובה כל זה עוד שהיתום חי אין הבת יכולה לתבוע שום חשבון ואחר שימות היתום הרי הבת יורשת ויכולה לתבוע חשבון מששת ימי בראשית כיון שלא מינה אותם אבי היתום. ואם אם הילד תבעה כתובתה פורעין אותה ואין לה מזונות ואם לא תבעה כתובה אמרי לה חוי מה בידיכי ונזונת ממה שתחת ידה ואחר שיתמו הנכסים שבידה משביעין אותה ונזונת משאר הנכסים. ולענין המתנה כפי הנראה מלשון השאלה שלא זכה לו ע"י אחר ולפיכך אין זכיה לקטן ואין כאן עסק שבועה ואם זכה לו ע"י אחר ועדיין המתנה בידו הנכסים בחזקת היורש ועל האלמנה להביא ראיה שלא נתנה אותם אלא בהיותו בחיים ואע"ג דאומדנא דמוכח הוא הרי פסק הרמב"ם ז"ל על ההיא דגמל האוחר בין הגמלים שהוא אומדנא גדולה דלא קי"ל כר' אחא אלא כרבנן דפליגי עליה ולא אמרינן שזה הרגו ואפילו לדעת החולקים אני אומר בנידון דידן דמודו כ"ע שאם דעתה היה ליתן לו מחיים דוקא לא היתה מזכה לו ע"י אחר ומוציאה הנכסים של המתנה מתחת ידה והנראה לעניות דעתי כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תרנ״ד סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.