תשובה הדין עם יורשי האשה דנהי שהעוברת על דת אין לה כתובה ולא תוספת הנקראת כתובה אבל נכסי צאן ברזל אין נקראין אלא נדונייא וכל תנאי שבממון תנאו קיים ולא בשביל המרתה הפסידו יורשיה זכותם וחולקים כי הראוי לירש יורש אפילו את המומר וברור הוא וכ"ש שהעוברת על דת לא הפסידה כתובתה אלא ע"י התראה וזו כשהמירה לא התרו בה ונפקא מינה שאם היתה חוזרת בתשובה לא הפסידה כתובתה אבל זו שמתה לא נפקא מינה מידי שהרי בעלה יורש כתובתה ואע"ג דלא אמרינן עוברת על דת אלא בדברים שמכשילים את בעלה מ"מ אין לך עוברת על דת כמומרת. כללא דמילתא לא בשביל המרתה הפסידו יורשיה תנאי כתובתה וחולקין הנכסי צאן ברזל הנמצאים דאשתיור מנדונייתה. והוי יודע שאם יש לה נכסי מלוג הבעל יורש הכל שלא היה התנאי אלא בנכסי נדונייתא ואין דנין בזה ק"ו דאין דנין ק"ו ממנהגא דדווקא בנכסי נדוניא דשכיח בכל הנשים תקנו שיירשו יורשיה החצי כדי שיקפוץ האדם ויתן לבתו כבנו אבל נכסי מלוג דלא שכיח בכל הנשים שבקוה אדינא שהבעל יורש את אשתו וכבר הארכתי בזה בתשובות אחרות ומ"מ אם כתוב בכתובה מאי דאשתייר מנכסי עזבונה נכסי מלוג בכלל וחולקין יורשי האשה עם הבעל בכל מה שנשאר בין נכסי צאן ברזל בין נכסי מלוג:
תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תקצ״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.