שוב דקדקתי מהיכן למד מי שהשיא להם עצה להתנות תנאי זה מהא דמבעיא לן בפרק נערה המאורסה אמר לה קום ליכי ומופר ליכי ולא תחול ההקמה אלא א"כ חלה ההפרה ופשטינן לה דמופר ועד כאן לא איבעיא לן אלא כה"ג אבל אמר לה קום ליכי ומופר ליכי ולא תחול ההפרה אלא א"כ חלה ההקמה דהוי כנ"ד פשיטא דשוב לא יוכל להפר ואם הפר אינו מופר לפי שחוזר ההקמה למקומה. ואיברא דלא דמיין אהדדי דהתם כיון דקיים לה שוב אינו יכול להפר תדע דאפי' שלא אמר לה ולא תחול ההפרה אלא א"כ חלה ההקמה שוב אינו יכול להפר דע"כ לא איבעיא לן אלא משום דאמר לה ולא תחול ההקמה אלא א"כ חלה ההפרה. אבל בנ"ד בהתרה תליא מלתא דאם נתחרט על השבועה ועל מה שאמר שתחזור ותחול הויא חרטה והחכם עוקר הנדר מעיקרו. תדע דקי"ל נשאלין על ההקם אף על גב דבעל אינו יכול להפר אחר שקיים לה. ומה שכתב כ"ת שאין עדים בשטר השבועה אין זה מעלה ומוריד לאותן המודים שנשבעו. אבל אותם האומרים שלא קראו להם מה שכתוב בשטר לא חלה עליהם שבועה כלל כיון שאין שם עדים מכחישים אותם:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק תקפ״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.