תשובה הדין עם שמעון בשתי טענותיו שאפילו היה הוא הלוה בעצמו וטען פרעתי אינו חייב לישבע אלא שפרעתי לך כל מה שהייתי חייב לך אפי' שלא יאמר הסך והבו דלא לוסיף על תקנת רב נחמן וכ"ש בנ"ד שלא היה שמעון בעל החוב שידקדק כמה היה ומלתא דלא רמיא על איניש לא מדכר לה. הילכך ישבע שמעון שכל מה שאמר לו ראובן שיתן לו שנתן ופטור. גם בטענתו השנייה הדין עמו דבשבועה דרבנן מפכינן ואם לא רצה לישבע הולך לו וז"ל הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות טוען ונטען מנה לי בידך אין לך בידי כלום השבע הסת ולך השבע אתה וטול או תלך בלא כלום ואין שם הפוך אחר ויש לו להחרים וכו' והיינו דאמרינן בכל דוכתא בדרבנן מהפכינן שבועה שאם לא רצה הנתבע לישבע מהפכינן על שכנגדו ואם לא רצה הולך בלא כלום וכבר הארכתי על זה בתשובה אחרת ודברים פשוטים אני רואה לא היה כדאי לישאל עליו:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק תקע״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.