תשובה קי"ל כר' יוחנן דאמר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי לא מקיים ליה לא גבי ממשעבדי משום דהוי מלוה ע"פ וקיי"ל דמלוה ע"פ אינה גובה מן היתומים אא"כ צוה מחמת מיתה או מת משעתיה או שלא הגיע זמן הפרעון והילכך טענינן להו מאי דהוה מצי אבוהון למטען ואמרינן להו קיימו שטרייכו וחותו לדינא וכי היכי דאי אתי למטרף לקוחות מצי למימר ליה קיים שטרך אע"ג דלוה מודה שכתבו הכי נמי טענינן ליתמי לקיים השטר ואי לא מקיים ליה לא גבי ולא מידי. וא"ת בשלמא מודה בשטר שכתבו איכא למיחש לקינוניא להפסיד לקוחות דמהאי טעמא אית לן למפסק דצריך לקיימו אבל לגבי יתמי וכי אדם עושה קנוניא על בניו. הא לא קשיא דאי הוה מודה בשטר בשעת מיתה הכי נמי אבל כיון דמקמי הכי הודה איכא למימר שמא קנוניא היה עושה עם המלוה כדי לטרוף לקוחות. וא"ת תיקשי לרב אסי דאמר אין צריך לקיימו וגובה מנכסים משועבדים וניחוש לקנוניא. תירץ הרשב"א ז"ל דרב אסי נמי לא אמרה אלא בלקוחות דמשעת הודאה ואילך אבל לקוחות דמקמי הודאה לא טריף להו. ונ"ל דאפי' בהאי פליג ר' יוחנן וקי"ל כוותיה וטעמא דעיניו נתן למכור מנכסיו וקדם והודה לזה ועושה עמו קנוניא לטרוף מה שימכור אחר כך הילכך צריך לקיימו ובנ"ד הדבר ברור שאין גובין מן היתומים עד שיקיים את השטר:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק תק״ע סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.