כללא דמלתא דנ"ד אפי' לדעת ההלכות מותר וכ"ש לדעת הרמב"ם ור"ח ז"ל דמודו דאפי' לענין קדושין אינה מקודשת כיון דלא יהיב לה מידי באותה שעה. והוי יודע שיש חולקין בעיקר הדין דהמודר הנאה מחבירו אינו פורע חוב דעלמא דדוקא במזונות אשתו אמרו משום דהיא היתה מצמצמת אבל חוב דעלמא לא. ומהאי טעמא נמי אסור למחול לו החוב שעליו וזה דעת ר"ת והרא"ש ז"ל אבל אנו אין לנו אלא כדברי הרמב"ם ורש"י ז"ל שאמרו דבכל חוב איירי וכן נראה מן הירושלמי הילכך מותר למחול לו החוב שיש עליו. והנראה לע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק תקס״ז סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.