ולענין הלכה מסתברא שלא יטול אלא בשבועה חדא דהוי פלוגתא וכיון שזה מוחזק מצי למימר כי הנך רבוותא ס"ל. ותו דכ"ש הוא השתא היכא דחשוד על השבועה והוחזק כפרן על לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא אמרת שכנגדו לא יטול אלא בשבועה הוחזק כפרן בדבורו לבד לכ"ש שלא יטול שכנגדו אלא בשבועה. וכי משום דריע טענתיה נפטור אידך משבועה. והלא החשוד על השבועה כל טענתיה ריעו דמאן דחשיד אשבועה חשיד אממונא ואפ"ה שכנגדו לא שקיל בלא שבועה. ואי משום דלא נשנה זה עם הנשבעין ונוטלין השנויין במשנתינו הא לא קשיא דאנן לא אמרינן שיתחייב שבועת המשנה אלא שבועת הסת דרבנן. והוי יודע דאפי' לדעת הרשב"א ז"ל יכול להחרים חרם סתם על כל מי שלוקח ממנו דבר שאינו חייב בו מתקנת הגאונים ז"ל:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק תקנ״ג סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.