כללא דמלתא דאין האשה יכולה לעכב פריעת ב"ח מפני מזונותיה ואפי' תפסה מוציאין מידה ומפני תקנת היתומים אין נותנין לב"ח ומפני תקנת ב"ח אין מניחין אותם ביד האשה שמא תאכלם אלא מניחין אותן ביד שליש ומיהו אם אין שם נכסים אחרים היתומים ניזונים מהם ואם כלו קודם שיגדילו הפסיד הב"ח והכי משמע לישנא דאין נזקקין לנכסי יתומים משמע אין נזקקין כלל אפילו להניחם ביד שליש. ואם טען הב"ח שימכרו הנכסים ויונחו דמיהם במקום בטוח שיאכלו היתומים הריוח וישאר הקרן קיים שיגבה אותו כשיגדילו היתומים מסתברא לי דשומעין לו כיון שזה נהנה וזה אינו חסר. הנל"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק תק״ד סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.