תשובה כיוצא בזו שמעתי מעשה בא' שהעמיד גבינות בחלא דשיכרא ואסר ראב"ן ז"ל להשהותו בפסח דכיון דמעמיד החלב חשיב כאן איסור בעין ע"כ. ולכאורה היה נראה דמאי שנא נ"ד אבל קושטא דמלתא דלא דמו דהתם חלא דשיכרא שהוא החמץ הוא הוא המעמיד וחשיב בעין ממש אבל בנ"ד אין האיסור הבלוע בקיבה שהוא חומץ מעמיד את הגבינה הילכך הדבר ברור דמותר להשהותו אבל לאכול הגבינה יש לדון דקי"ל מליח הרי הוא כרותח נמצא הקיבה נאסרה ואוסרת הגבינה וליכא למימר דהוי נותן טעם בר נותן טעם כיצד הכלי נתן טעם בקיבה והקיבה בגבינה דלא שרי נותן טעם בר נותן טעם אלא בשר בחלב כי האי דדגים שעלו בקערה אבל בשאר איסורי לא שריא והכא מטעם חמץ אסרינן ליה. וליכא למימר שיהיה בטל בס' חדא דחמץ בפסח בכל שהוא. ותו דהוי דבר שיש לו מתירין דאפילו באלף לא בטיל ואחר הפסח יהיה מותר הילכך איני רואה טעם להתיר גבינה זו באכילה. ואפילו בסתם גבינה שלא שמרוה מחמוץ איכא פלוגתא והעולם נהגו בה איסור וכן נהגו לאסור חמץ אפילו שלא בזמנו בכ"ש ואפילו בהנאה:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק תפ״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.