ולענין אם היורש קטן ומת בעודו קטן ואינו לא בר צואה ולא בר פקדון ויורשי הקטן הם גדולים לדעת הריא"ף ז"ל ובעלי שטתו דס"ל דאין אדם מוריש ממון שחייב עליו שבועה והקטן הזה כיון שלא היה יכול לגבות ממון עד שיגדיל וישבע אינו יכול להורישו. אבל לדעת הרא"ש ז"ל ובעלי שטתו דממון זה יכול להוריש משום שאין חיוב השבועה אלא משום ספק גובין יורשי הקטן בלא שבועה שלא פקדנו שהרי הם אומרים אנו נשבעין שלא פקדנו מורישנו אלא שהיא שבועת שוא שהרי אין הקטן בר צואה ולא בר פקדון אבל נשבעים השבועה שהיה חייב מורישן לכשיגדיל והיא שלא מצאנו בין שטרותיו ששטר זה פרוע. ומלשון הרא"ש ז"ל משמע לי שאין נאמנות המלוה מועיל ליורשין עד שיפרש נאמנות גם ליורשיו וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל סוף פט"ו מהלכות מלוה ולוה ואם האמין את יורשי המלוה יורשי היורשים בכלל. הנלד"כ:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק תמ״ג סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.