תשובה דבר זה מחלוקת בין הראשונים ז"ל הריא"ף ז"ל כתב בתשובה וז"ל אע"פ שיורשין נשבעין שבועת היורשין ונוטלין הנ"מ יורשים בעצמם אבל אם מתו היורשין שהיה להם לישבע שבועת היורשין אין היורשים שלהם נשבעין ונוטלין וכן כתב ה"ר יהודה ברצלוני ז"ל וכן כתב הראב"ד ז"ל בתשובה היכא דמת מלוה בחיי לוה שהיה להם לישבע שבועת היורשים וליטול ומת אחד מהם קודם שישבע אין האחין גובין חלקו בשבועתם שמא להם לא צוה ולו צוה והם אינם יכולין לישבע שלא נפקד אחיהם המת מאבא לפיכך נשבעין וגובין חלקם ומפסידין חלקו ע"כ. הרי אתה רואה בהדיא שאפילו מן הלוה בעצמו אין יורשי היורש נשבעים ונוטלין וכ"ש כשבאין ליפרע מיורשי לוה כנ"ד ואע"פ שהרא"ש ובעל העיטור ז"ל חולקים בזה ואומרים שנשבעים שלא אמר להם מורישיו ששטר זה פרוע וגובין בו מ"מ לראשונים אנו שומעים שאמרו כהלכה מכמה טעמי חדא דהא קי"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו וכיון שהיורש הראשון לא היה יכול לגבות אלא בשבועה אין יכול להוריש לבניו ממון זה ואע"ג שהרא"ש ז"ל דחה ראיה זו דלא אמרינן הכי אלא בשבועת ברי אבל שבועת יורשים ויורשי יורשים שבועת שמא היא וכתב שדבר תימא הוא מה שכתבו הראשונים ואני אומר גברא רבא חזינא ותמיהה לא חזינא נהי דהטענה אשר עליה באה השבועה שמא היא דילמא פרע או לא פרע אבל השבועה בעצמה שבועת ודאי היא שלא פקדנו אבא והילכך אין יכול להורישה לבניו. ותו דילמא ליורש הראשון צוה ששטר זה פרוע וליורש השני לא צוה והיורש הראשון לא דייק כולי האי לצוות ליורשיו כיון שהוא לא נפרע דבשלמא הראשון זכור הוא תדיר ששטר זה פרוע ומצוה ליורשיו אבל היורש השני אינו זכור תדיר למה שצוה מורישו כדי לצוות את יורשיו ותו שהדבר ידוע דלעולם טוענין להחזיק ממון וכן העלה הראב"ד ז"ל. ותו דמשמע דכל מי שכתב סתם אין אדם מוריש שבועה ולא חלק בין שבועה ודאי לשבועת שמא משמע דס"ל דאין חילוק ביניהם ועל החולק להביא ראיה. ותו דמצד אחר יש להקל השבועה הבאה על שמא והשתא ומה אם שבועה הבאה על הודאי מקילינן בה ואין אדם מורישה לבניו שבועה הבאה על שמא אינו דין שלא יוריש אותה ואע"פ שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה דאין דנין ק"ו במילי דהוו מדרבנן מ"מ מידי סברא בעלמא לא נפיק להחזיק דברי הראשונים ז"ל הילכך הדבר ברור אצלי דלא מפקינן ממונא בכה"ג וכ"ש מן היורשין ואנן טענינן להו דודאי פרוע הוא ואני ראיתי זמנו של שטר והיה י"ח שנה בחיי לוה ולמה לא תבעו אותו:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק תמ״ג סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.