תשובה איני רואה מקום שאלה בזה דאפילו היה אביו קיים אין יכול לקחת אותו מאצל אמו אפי' שנשאת וכ"ש שאר קרוביו דהא טעמא הוי משום דבצוותא דאימיה ניחא לי' כדאית' בעירובין וכ"ת מפני שנשאת לא מפני שהבעל מתרשל מתקנת ולדה כדכתיב התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה וגו' ואדרבה בהכי עדיף שהרי הבעל ילמדנו תורה ודרך האנשים ונסתלקה מכאן השגתו של הראב"ד ז"ל וראיה לדבר שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פכ"א מהלכות אישות ואפילו נשאת האם לאחר בתה אצלה ואביה זן אותה ע"כ. והבן הצריך לאמו הרי הוא כבת וכי היכי דהתם גבי הבת לא שני לן בין נשאת ללא נשאת גבי הבן הצריך לאמו נמי לא שני לן וכ"ש הוא. הילכך אם יש נכסים לאב זנין אותו מנכסי אביו והוא אצל אמו ואם אין נכסים לאב ויש לו קרובים עשירים זנין אותו ואם לאו מפרנסין אותו מן הצדקה והוא אצל אמו. ואם אין צריך לאמו אם ראו בית דין להוציאו מאמו ולהניחו אצל קרובי אביו משום פגם משפחה מניחין אותו אצל מי שאינו ראוי ליורשו משום מעשה שהיה ואין מניחין אותו אצל אשה אע"ג דאינה ראויה ליורשו כדי שלא יהיה רגיל בין הנשים כטעמיה דהראב"ד ז"ל ואעפ"י שהוא ז"ל אמרה בבן הצריך לאמו אנן נקיטינן טעמיה לאותו שאין צריך לאמו ואם אין שם קרובים זכרים שאינם ראויים לירש צוותא דאימיה ניחא ליה אפילו שנשאת והכל תלוי בראות ב"ד שהם אביהם של יתומים וכבר הארכתי בזה בתשובה אחרת. הנל"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק תכ״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.