תשובה זו מחלוקת בין הראשונים ומסתבר לפסוק הלכה כמ"ד דלאו הילך הוא וחייב שבועה מן התורה חדא מעיקר הדין דהילך איכא מאן דפסק כר' חייא דמחייב ולא כרב ששת דפטר ונהי דרוב הפוסקים פסקו כרב ששת מיהו הבו דלא לוסיף עלה ודוקא היכא דהוי הילך גמור ולא משכון. ותו דאיכא פלוגתא נמי אי פטר רב ששת במלוה דאיכא מ"ד דוקא בפקדון אומרים הילך אבל במלוה לא מיבעיא אם הם מעות אחרים אלא אפילו הביא לו המעות בעצמם לא הוי הילך משום דמלוה להוצאה נתנה ונהי דרוב הפוסקים אשר אנו רגילין לפסוק כדבריהם אמרו דאפילו הביא לו מעות אחרים ואמר הילך פטור משבועה מיהו דוקא היכא שנותן לו מעות אבל אם הביא משכון לאו הילך הוא וכן דעת רבינו יוסף הלוי ן' מיגש ז"ל והביא ראיה מהא דאמרינן בפ"ק דקדושין אמר רב נחמן התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליהם אינה מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן ואמרינן נמי התם בני ר' חייא זבון אמתא בפריטי אותיבו נסכא עלויה אתו לקמיה דר' אמי אמר להו פריטי אין כאן נסכא אין כאן ויש מי שדחה ראיה זו והר"ן ז"ל העמיד הראיה עיין בחדושי מציעא ואפילו בלא ראיה הדבר ברור דאית לן למפסק דמשכון לאו הילך הוא מטעמי דאמרן:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק תי״ח סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.