ולענין אם ראובן מודה שלא קדשה אלא שחררה כדי שלא יבא על השפחה אבל לביאת פנוייה לא חייש אם צריכה גט או לא. הדבר ברור שאינה צריכה גט ואפילו לדעת הגאונים דהבא על שפחתו הולד כשר דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הנ"מ מן הסתם אבל כשהוא בעצמו מודה שעשה בעילותיו בעילות זנות של פנויה נאמן על עצמו לומר שלא קדש אותה כלל. ותו דמה לו לשקר כיון שבידו לגרשה עתה וכ"ש לדעת האומרים דלא אמרינן חזקה אין אדם עושה וכו' אלא במגרש את אשתו ונתיחד עמה אבל בשפחתו לא אמרינן חזקה. תדע דלא אמרינן חזקה זו אלא במי שהולך בדרך טובים ואינו משוך לבוא ביאות אסורות אבל מי שהוא חשוד ולא קפיד אביאות אסורות הלכה לה חזקה זו. ואפי' נתיחד עם גרושתו לא אמרינן דבעל לשם קדושין וכ"ש בנ"ד שהוא אומר שעשה כל בעילותיו בעילות איסור ושלא קדשה כלל דפשיטא דאינה צריכה ממנו גט. הילכך האשה היא גיורת גמורה ומותרת לינשא בלא גט והבנים בני ראובן לכל הדברים. הנל"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק ת״ט סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.