תשובות הרדב״ז חלק א · חלק שצ״ח סימן א׳

שאלה אני חנה באתי לירושלים תוב"ב ותיכף שבאתי השבתי לאנשים ונשים שדברו עמי כדי לינשא ואמרתי להם הניחו אותי בדברים כאלה שאני עגונה מצד שנאבד הגט שלי קודם שעבר הזמן שגזר עלי אותו החכם להמתין ועל דבר זה יש לי הרבה אנשים ונשים שמעידים עלי שמיום בואי לירושלים דברתי זה הלשון ושכך יצא הקול בירושלים ואחרי שהייתי בירושלים כערך ה' שנים והחזקתי תמיד עצמי לעגונה כמו שהייתי סבורה וגם בכוונה הוצאתי את הקול כי הוצרכתי לצאת לשוק כדי לפרנס את עצמי ואם הייתי בחזקת פנויה היו מרננים עלי ולא הייתי בחזקת שימור כל כך. ספרתי דרך מקרה לפני חכם א' קצת מצרותי ואמר לי תספרי לי הענין אות באות על פי נשמתך ויהודתך ענין נתינת הגט והשבתי לו על פי נשמתי ויהודתי שכך היה הענין. בעלי הלך למרחקים להביא אתרוגים עם יהודים אחרים אחר כך חזרו אותם היהודים והביאו לי הגט הלך חכם העיר אחת וקבץ את כל הבעלי תורה שהיו לשם עם בעלי בתים ובאו לביתי ואמרו לי לקבל הגט התחלתי להיות בוכה וצועקת ואמרתי מה מצא בי בעלי עול לגרש אותי. השיב לי החכם וכל אותם שהיו לשם ואמרו לי עניה עניה זה הגט הוא לטובתך כי בעליך הלך דרך ים למרחקים ואם יטבע או ימות תהי' עגונה כל ימיך לכן קבלי אותו לטובתך וכן עשיתי אחר שקבלתי הגט גזר עלי אותו חכם שלא לינשא עד שיעברו ד' שנים שכן התנה בעליך. אחר כך נתגרשו היהודים בעונות הרבים מכל אותה המדינה ואני עמהם בגולה ונאבד הגט בגלות קודם שעברו הד' שנים ובעבור זה אני אסורה לינשא ובעבור זה בקשתי כמה פעמים את החכמים שיכתבו בעבורי ויחקרו באי זה מקום בעלי שיפטור אותי ע"כ ספרתי לפני אותו חכם פה בירושלים וחקר אותי בדברים אחרים ואמרתי לו אלה הדברים אני זוכרת שאר הדברים שכחתי כי הוא יותר מי' שנים וגם אני הייתי באותה שעה בצער ובבכיה שלא דקדקתי כ"כ ואמר לי אותו חכם יש בכאן עדים שיודעים שהיית נשואה והשבתי לו לא יצא הקול אלא ממני. אמר לי עניה עניה לפי דעתי את מותרת בדין תורתינו הקדושה לכי אל החכמים ושאלי להם כי לפי דעתי כולם יתירו אותך כי הוא דבר פשוט לכן באתי לפני כ"ת להשיב לי דין תורתינו על פי אלו הדברים כי ה' יודע שלא שניתי אות א' כי איני מוחזקת לשקר כמו שאתם מכירים אותי זה כמה שנים וגם יש לי עדים שמעידים עלי שאני ת"ל נאמנת על כל דברי ובחזקת הכשרות אני תמיד: עכ"ל השאלה ושאלו את פי העדים אשר שמעו מפיה ונמצאו דבריהם מכוונים עם דבריה כמו שאמרה תמיד אלא ששנתה מלשון העדים כי הם העידו בשמה שהיא ספרה תמיד שקבלה גט תנאי והיא אמרה שקבלה גט סתם ואחר כך הטילו עליה התנאי דמשמעות לשונה הוא שנתן לה הגט מכל וכל אלא שאח"כ התנה עליה שלא תנשא לאחר עד ד' שנים כמנהג אשכנזים. עוד שאלוה למה שנית דבריך מדברי העדים. השיבה ח"ו לא שניתי אלא לזה הגט אני קורא גט תנאי וכי אינו גט תנאי וכי הייתי מותרת לינשא מיד איני יודע באי זה לשון יקרא זה הגט כל זמן שלא הייתי מותרת לינשא אני קורא לו גט תנאי והשביעוה על כל הכתוב לעיל בנקיטת חפץ: ונפל מחלוקת בין חכמי ירושלים אם אשה זו מותרת לינשא או לא ובאת האשה אצלנו אחוה דעי גם אני כי המתיר לא רצה להתיר עד שיסכימו עמו שלשה חכמים רשומים וחשובים עכ"ל: