תשובות הרדב״ז חלק א · חלק שנ״ט סימן ג׳

ולענין לשון רש"י ז"ל שאמרת שהוא טעות אומר אני שהוא טעות להטעתו חדא שבדקתי בפירושי כתובת יד ובכולן כתוב כן. גם מלשון התוס' כן נראה דלדבריך כך היה להם לכתוב וטעות הוא דלא שייך להזכיר כאן וכו' וק"ל ותו שאם מה שכתב רש"י הוא טעות איך כתב הריט"בא ז"ל שני הטעמים וז"ל כתב רש"י ז"ל ומשום דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו ליכא שהרי לא צוה כמוסר דבריו א"נ הכא משום דהוי מתנת ש"מ במקצת דבעיא קנין ע"כ. ותו לדבריך לא היה להם לתוספות לכתוב כל לשון רש"י אלא כך היה ראוי לומר שהרי לא צוה כמוסר לבניו להקנותה לעצמה וטעות הוא דלא שייך וכו' דהא סוף הלשון אין בו טעות לכ"ע ומה שדקדקת בלשון אינו דקדוק לדעתי שהוא חוזר על הענין והרי הוא הענין בטעות. ומה שכתבת שהם דברים מיותרים אדרבה איכא לאקשויי עלה דכיון דמצוה מחמת מיתה הוא אפילו בכליו של מקנה נמי משום דמצוה לקיים דברי המת דאע"ג דאמרה בלשון הקנאה ולא בל' צואה אטו מי קאמרינן מצוה לקיים מצות המת מצוה לקיים דברי המת אמרינן וזהו שהוצרך רש"י לומר בקנין זה נתכוון לשחררה וטעות הוא שזה הקנין אינו כלום וטעמא דמלתא דכיון דגלי אדעתיה דלאו בתורת צואה קא נחית אלא לאקנויי בחליפין לא אמרינן מצוה לקיים דברי המת ובחליפין נמי לא קניא דכליו של מקנה הוא הילכך לא עשה כלום וצריך היה רש"י לומר דטעות הוא ואיני רואה מקום להסתפק בזה: