ולענין מה נקרא לעצם ולבשר כל מקום שהצלע מגולה נקרא עצם וכל מקום שהבשר חופה את העצם נקרא בשר דזיל בתר טעמא שהבשר נסרך יפה ומונע העצם מלהתפרק: וכן כתב הר"ן ז"ל בטעמו של דבר וכיון שכן מה לי בשר שבין הצלעות ממש מה לי בשר שעל הצלעות הכל נסרך יפה ומונע העצם מלהתפרק ואדרבה יותר מונע הבשר שעל העצם את העצם מלהתפרק מהבשר שבין הצלעות שהיא חוץ ממנו וזה דבר מסכים אל הסברא. וכן דקדקתי מלשון רש"י ז"ל שכתב עלה דהא דאמר רבינא והוא דסביך בבשרא שנסבכה ונאחזה בסתר שבין הצלעות דהויא סתומה דלא מיפרקא אבל בצלעות עצמן אין זו סירכא קיימת ע"כ: ומלת עצמן מורה על מה שכתבתי ודוק. וכן משמע נמי מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל יש מקומות שמנהגם אם מצאו סירכא מן האזן לבשר ועצם שבצלעות והסירכא דבוקה בשתיהם וכו' ומדלא קאמר לבשר ולעצם אלא לבשר ועצם שבצלעות משמע דשתיהם בצלעות הבשר והעצם ואם נדבקה באותו בשר ובעצם המגולה כשרה. ואעפ"י שאין דרכי לסמוך הוראתי על דקדוקים דקים מ"מ כיון דהכי מסתבר כדכתיב עבידנא לה סמיכין וצניפין מדקדוקי הלשונות ומ"מ צריך ליזהר שיהיה בשר ממש מה שעל העצם אבל אם הוא קרום לבד כדרך הבהמות הכחושות אין זה לבשר אלא לעצם שהרי אין הסירכא נסבכת ונאחזת יפה אלא בבשר לא בקרום וזה דבר נראה לעין:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק שכ״ח סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.