תשובות הרדב״ז חלק א · חלק רט״ו סימן ב׳

תשובה דבר זה נשאל מלפני הרא"ש ז"ל כלל פ"ח וז"ל ואם קבל עליו כל האחריות הרי נעשה כלו מלוה ואין עליו שום פקדון כלל ולא דמי לשומר חנם שהתנה להיות כשואל דהתם לעולם שומר הוא ואינו שולח יד בפקדון ויכול הוא לשעבד נכסיו ולחייב עצמו בשמירה כדין שואל אבל הכא שנושא ונותן בנכסים כיון שקבל עליו כל האחריות פקע ממנו שם פקדון ועושהו מלוה וכל מה שקבל מן הריוח הוא רבית כי שכר הלואה הוא נוטל ע"כ. ומ"מ יש לי ללמד עליו זכות דדילמא לא איירי הרב ז"ל אלא בזמן שלא נתן לו שכר על קבלת האחריות שאז הוא נוטל ריוח בלא שום אחריות וחזר הכל להיות מלוה. אבל בזמן שהוא נותן לו שכר על קבלת האחריות הרי הוא קרוב להפסד דאיפשר שלא יהיה ריוח בעיסקא ונמצא זה פורע שכר טרחו ושכר האחריות מכיסו. ויש לי קצת ראיה ממה שנמצא במרדכי וז"ל ועוד מצאתי שאם קצב בכל העסקא עם המקבל לטרוח בה עד שירויח שתות ואותו שתות כולו למארי עסקא וכל אחריות דעסקא על בעל העסקא עד שירויח אותו שתות ומכאן ואילך תהא כל העיסקא באחריות המקבל כדין מלוה והריוח כלו עד סוף השנה למקבל אפ"ה אסור אי לא יהיב ליה שכר טרחו דאם לא מצא שתות ילך לביתו ריקם כדמפרש על מותר שליש בשכרך ע"כ: ואני קשיא לי עלה כיון דבסוף השנה הויא מלוה גמורה א"כ מה שטרח זה המתעסק בתחלת השנה הויא רבית מוקדמת אלא מאי אית ליה למימר כיון דיהיב ליה שכר טרחו דומה למלוה אבל אינה מלוה גמורה ולפיכך אפילו שזה טורח בתחלת השנה לא הוי רבית מוקדמת דאין לנו לאסור רבית מוקדמת אלא היכא דהוי מלוה גמורה כל זה כתבתי ללמד זכות עליו: אבל דעתי הוא דאפי' ע"י שיתן לו שכר לקבל עליו כל אחריות העסקא אסור כדמשמע פשט לשון הרא"ש ז"ל. וגם מה שהתיר במרדכי לא סמכתו עליו מפני קושיא דלעיל. ותו דלא גרע מהערמת רבית דאסירא: