תשובות הרדב״ז חלק א · חלק רי״א סימן א׳

שאלת ממני החכם כה"ר יעקב משלוניק על אשה עגונה וזה נוסח העדויות במותב תלתא וכו' והנה החכם הנזכר כתב בזה קונדריס גדול והסכימה דעתו לאסור ושאל ממני אחוה דעי גם אני והריני כותב דעתי על סדר קונדריסו ואשא ואתן עמו אעפ"י שהוא נר"ו האריך אני אקצר: כתב כפי העדויות שנתקבלו במושקולור פשיטא ופשיטא דאין שום אחד מהם עדות להתיר. חדא שלא נקרא זה מסיח לפי תומו. ותו שלא הזכירו שום האיש הנהרג. ותו דסימני הכלים לאו מובהקים נינהו. ותו סימנין דרבנן ואין לסמוך עליהם כל זה אמת אין בו ספק. עוד נסתפק אם מה שהעיד שהיתה הראש חתיכה אם ר"ל שיהיה הראש חתיכה מן הגוף או שיש לו חתיכה בראש ע"כ ואין ראוי להסתפק בזה כלל שהרי העיד שראה הראש חתוכה במקום א' ומשמעות זה הלשון שראה את הגוף במקום אחד והראש במקום אחר ולפי שאין האדם ניכר אלא בפרצוף הלך לבקש את הראש וראה חצי זקנו לבנה וחציו מצד אחר שחורה וכן נראה משאר העדויות שהעידו וראשיהם לבד מהגופות. ובעדות הג' העיד וז"ל וראוי שני גופין מכוסין בטאפיט ובלא ראש ע"כ. וכתבתי זה אעפ"י שהוא דבר פשוט לפי שראיתי שכתב וז"ל שאם הוא רושם וסימן מיוחד וכו' וכוונתו לומר שאם יש עדים שהיה סימן כזה בראש שלמה כרוב אם היה העכו"ם מסיח לפי תומו פשיטא דתנשא אשתו דסימן מובהק הוא זה דלא גרע מנקב יש בצד אות פלוני וכו' ולא כן אנכי עמדי ולא הייתי מתיר אשה בעדות זה כלל דפוק חזי כמה בני אדם יש להם מכת חרב בראשם או מכת אבן או עץ ואדרבה מעט שינצלו מזה: ומההיא דנקב יש בצד אות פלוני יש ראיה להפך דדוקא בצד אות פלוני הוי סימן מובהק וכן כתב הרא"ש ז"ל אבל נקב בצד שיטה פלוני לא הוי סימן וכ"ש אם אמר נקב יש בתורף או בטופס דלא הוי סימן ונ"ד להא דמיא שיש לו חתיכה בראשו ואפילו אמר חתיכה יש לו בפניו אין זה סימן מובהק עד שיאמר בצד עינו או בצד אזנו הימין או בצד חוטמו שיהיה דומה לנקב יש בצד אות פלוני וכל שהוא חוץ מזה לא הוי סימן מובהק דאי לא לשמעינן נקב יש בצד שיטה פלוני דהוי סימן מובהק וכ"ש בצד אות פלונית וכן יש להביא ראיה מלשון תשובת הרא"ש ז"ל הפך ממה שכתב אבל אם היה חסר א' מאיבריו או יתר בידיו או רגליו או שום שינוי באחד מאיבריו הוי סימן מובהק ע"כ. משמע דוקא שינוי באבר בעצמו דומיא דגבשושית בחוטמו אשר כאב אור זרוע שהוא שינוי שלא נמצא בהרבה בני אדם אבל מכה בראש אין זה סימן מובהק דפוק חזי כמה בני אדם אית להו הכי הילכך אין לסמוך על סימן כזה אפילו היה שם עדות גמורה. עוד כתב גם עדות רבי ברכיה וכ"ש העדות שקבלו ב"ד אינו עדות להתיר אשה וכו' גם זה אין בו ספק: תו שקיל וטרי בעדות של אליה כלב משם התוגר הבייבודה אי נקרא מסיח לפי תומו או לא לפי שהתוגר התחיל לומר במה אתם מדברים והשיב היהודי שהיו מדברים על יהודי א' שנהרג ואז השיב הבייבודה כאשר כתוב למעלה בעדות והעלה דאין זה מל"ת כיון שהיהודי אמר לו שהיו מדברים על יהודי א' שנהרג דלא דמיא לההיא דפונדקית דהתם כיון שבכתה במחילה הוי כאלו אמרה בתחלה מת פלוני בעי' ולפיכך אף על גב דשאלוה אח"כ איה חבירינו נקראת מל"ת. עוד הביא ראיה מההיא דריש לקיש דקאמר סתם כל ששואלין אותו והוא משיב ובנ"ד הוי כאלו שאלוהו אעפ"י שלא שאלו על פלוני בשם. עוד כתב דאע"ג דרי"בש ז"ל העלה בתשובה שאם שאל העכו"ם במאי עסיקתו הוי מל"ת מ"מ כיון שידע הרבו הר"ן ז"ל וכל גדולי הדור חלוקים עליו הדר ביה ולא עבד בה עובדא וכיון דהוי ספיקא דאורייתא אית לן למיזל לחומרא אלו תורף דבריו בזה וכן כתב ריב"ש ואני אומר דאיכא דוכתי דאית לן למיהדר אאנפי דשריותא משום עגונא דאתתא אף על גב דהוי ספיקא דאורייתא. וז"ל הרמב"ם ז"ל בתשובה וכל אלו הדברים חוזרין לעיקר אחד והוא שאין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר וחוקר ודורש בדברים אלו לא יפה עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנו שעיקר תקנתם הקלו משום עגונא דאתתא ע"כ. וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה על מעשה של אותו תלמיד ר' אשר. וכן כתב מהרר"י קולון ז"ל שורש קכ"א ע"ש. ועיקר טעמו של דבר דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלתה דאשה דייקא ומינסבא. וכ"ש בנ"ד וכיוצא בו דהוי כשעת הסכנה דתני ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אעפ"י שאין מכירין. וכתב עלה רש"י ז"ל שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ע"כ. וא"ת מהנך מתנייתא דפרק האשה וממאי דאתמר עלייהו בתלמודא דידן ובתלמודא דבני מערבא ראוהו מגוייד וכו' מכל הני משמע דהדרינן אאנפי דאיסורא משום חומרת אשת איש. י"ל דהנך כולהו כיון דליכא סהדותא דמיית אזלינן בהו לחומרא אבל היכא דאיכא סהדותא דמיית מהדרינן אאנפי דשריותא משום עיגונה דאתתא והכי משמע מכל הנך מתנייתא דתנן אפי' שמע מן התינוקות מעידין לאור הנר וכו' ומשיאין על פי בת קול ומכל מי דאתמר עלייהו בגמרא. וטעמא דמלתא כיון דנולד ספיקא בגופא דעובדא מוקמינן ליה בחזקת חי אבל היכא דאיכא סהדותא דמית אתרע חזקת חיותיה והדרינן אאנפי דשריותא וכדכתיבנא. ואע"ג דכתבו קצת מפרשים דלא מקלינן בגופא של עדות ה"מ היכא שבא להעיד על המת ואנו חוששין שמא לא הכירו יפה צריך לחקור עד שנדע הדבר בבירור וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שכתב בפרק יש בכור וז"ל אבל בתחלת העדות דהיינו ראיית המת לא הקלו עד שיכירוהו יפה ע"כ והנה הארכתי בזה בתשובה לחכמי קנדיא. אבל בנ"ד אית לן למיזל אאנפי דשריותא כיון דאיכא סהדותא דמית וכיון דאיכא צדדין לומר דלא הוי מל"ת ואיכא צדדין לומר דהוי מל"ת כאשר כתב ריב"ש ז"ל והביא כמה ראיות לומר דנ"ד ששאל במאי עסקיתו נקרא שפיר מל"ת אלא שכתב לבסוף וז"ל ועוד שכמה גדולי הדור כתבו בנדון זה ודנו לאסור שאין זה כמל"ת ומי יקל ראשו כנגדם ולכן חוכך אני בזה להחמיר ע"כ: וכן אני אומר שאם לא היה לנו שום טעם להתיר בנ"ד זולת זה היה ראוי להחמיר אלא כיון שיש טעם כאשר אני עתיד לבאר בע"ה נעשה טעם זה סניף להיתר. עוד העלה שאע"פ שהיה העכו"ם מל"ת אינו כלום דכיון שהוא ממונה על אותו הכפר להתפארות אמר כן שעשה השתדלות להוציא הדבר ההוא לאור ע"כ. ואין אני מסכים עמו בזה דלא מוכחא בהאי דלהתפאר קאמר חדא כיון שהוא שאל תחלה במה אתם מדברים לא היתה כוונתו להתפאר מדלא התחיל הוא לומר. ותו דבשלמא הך דתניא שמע מקונטריסים דוקא כשהם אומרים שהרגוהו כדין אבל בנ"ד הוא אומר אחרים הרגום. ותו דאין זה התפארות כיון שלא הוציא הדבר לאור אלא לקח שוחד והניחם. ותו דברייתא איירי בששמע מקונטריסים של עכו"ם דהיינו ערכאותיהם שיש בידם להמית אבל זה הבייבודה אין בידו להמית שאינו אלא ממונה בעלמא ואין בו כדאי להתפאר וגם כ"ת חשש לזה וכתב וכ"ש שאין זה מל"ת גמור כדכתיבנא ע"כ. כתב ועוד דכפי הנראה כיון דאמר שמעתי סתם ולא קאמר ממי שמע אין זה עדות ע"כ: וגם זה לא נתחוור אצלי שהרי הודו החמרים שהרגוהו וכן כתבו בהדיא האחרונים ז"ל מעשה בא שדנו אותו למיתה ואמר מעולם לא פשעתי אלא ביהודי א' שהרגתי בין נוקולא לאוריך שהיה מוליך עשרה ליטרין כסף וכו' והתירו את אשתו משום מל"ת ואעפ"י שלא הזכיר שם היהודי וכתב מור"ם בתשובה וכן רבינו ישראל ז"ל. ועוד כתבו דעכו"ם מל"ת מעכו"ם מל"ת נאמן ואע"ג דלא ידעינן אם העכו"ם הא' היה מתכוין להעיד או מל"ת ולא תליא להחמיר שמא ע"י שאלה הגיד הראשון. עלה בידינו שאם העכו"ם הבייבודה מל"ת גמור היתה אשה זו מותרת. עוד האריך להוכיח שאין משיאין את האשה ע"פ קול הברה בעלמא כגון דנפיק קלא דלא פסיק מת פלוני או נהרג פלוני וכשבאין לחקור ממי שמעו איך שם עדות כלל ודבר ברור הוא לא היה צריך להטריח עליו הקולמוס והכי משמע פשטא דמתניתין דקתני ומשיאין ע"פ בת קול ולא קתני ע"פ קול וע"פ בת קול משמע שומעין את הקול לבד והכי משמע נמי מדקתני ומעשה שעמד אחד על ראש ההר ואמר איש פלוני מת והלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו ואם איתא דרישא איירי בקול הברה בעלמא שלא שמענו אותה הוי מעשה לסתור אלא ודאי איירי בקול שצועקת מת פלוני וכדפרש"י ז"ל וכן פירש הרמב"ם בפי' המשניות ולדעתי אין לך אדם פותח ספר שיטעה בזה. ומה שכתב כי מדברי הריטב"א ז"ל נראה דמשיאין על פי קול גרידא. וז"ל נמקי יוסף פרק בתרא דיבמות וכתב בשם רבו הרא"ש ז"ל כי לדברי התוספות היכא דיצא קול איש פלוני מת ולאחר ג' ימים מצאוהו מת ובאו עדים והכירוהו שהוא אותו פלוני לפי פרצוף פניו או בטביעות עינא שיכולין להעיד עליו ונשאת אשתו על פיהם מה נפשך אם הקול אמת אין אנו צריכין עדות אחרת ואם לא היה הקול אמת הרי אינו לאחר ג' ימים ע"כ: ודבר זה לא היה ראוי להעלותו על ספר שהרי לא אמר אלא אם הקול אמת ואם היה נודע לנו שהקול אמת פשיטא דתנשא אשתו וכן כתב בעל הקונדריס לבסוף אלא שקשה עלי לפי שאבד זמן ללא צורך: עוד העלה שאין להתירה על פי עדות הנשים שהעידו ששמעו מפי היהודים הבאים ממושקולור לפי שלא הזכירו שם עירו והאריך בזה וכתב שהוא מחלוקת ושיש להחמיר לפי שהאחרונים הצריכו שיזכיר העד שם עירו ג"כ. ואני אומר שלא דקדק יפה בעדות דבשלמא בזמן שהעדות הוא חוץ למקום דירת מי שבאים להעיד עליו אז אמרו שצריך להזכיר העד שם העיר של מי שבא להעיד עליו אבל בנ"ד וכיוצא בו ששאלוהו על פלוני והוא דר פה כיון שמעידין עליו שמת על פלוני שהוא דר פה מעיד ומה צורך שיזכיר שם עירו והלא על זה שאלוהו ועל זה משיב וסתמו כפירושו ואפילו לדעת המחמירים עדות גמורה היא זו: עוד העלה לבטל עדות דאומדנא דמוכח הוא שאלה העדים העידו על פי הבת קול שנשמע ואמרו בדדמי וכו' ואני אומר שאין לנו לעשות אומדנות לעגן את האשה ואין לנו לבקש איך ידעו הדבר כיון שהעידו שהרגוהו ואם יש מי שיבכה עליו מסתמא ידעו הדבר בבירור ואין לנו לומר בדדמי אלא במלחמה וכיוצא בו: עוד כתב הר"ר דוד כהן ז"ל וז"ל ובר מדין לבי אומר לי דכיון דכבר יצא קול בעולם שפלוני התוגר הרג את פלוני יש לחוש דילמא אמר בדדמי: עוד כתב לשון תשובה אחרת לרב הנזכר והעולה ממנה שכל הורג נפש פונה כה וכה לראות אם יש איש רואה אותו וא"כ כל מי שמעיד פלוני הרג את פלוני בדדמי אמר לפי שיצא הקול שנהרג פלוני אמר מסתמא פלוני הרגו: ודברים אלו אינם נכונים כלל דא"כ לא שבקת מקום לשום עדות ואפי' לפי דעתו שאין אדם הורג אדם בפני שום איש איפשר שראה אותו מן החלון או מאחורי הגדר או מן האילן וכיוצא בדברים אלו וכ"ש דאיכא כמה רוצחים שאינם חוששין לזה שאם יגלה את סודו יהרגנו וכן מעשים בכל יום שהורגים כמה וכמה בפני הכל ואינם חוששין הילכך אין לנו לזוז מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב פי"ג מהלכות גירושין וז"ל כבר הודענו שעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפילו שמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות ומשיאין על פיו אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית וכו' ואין הדברים אמורים אלא בזמן דאיתיה קמן אבל בזמן דליתיה קמן משיאין את האשה וכבר הארכתי בזה במקומות הרבה: עוד שקיל וטרי בעדותו של ר' חיים משם התוגר והעלה שנקרא זה מל"ת וכן אני מסכים: עוד העלה שכיון שהזכיר מקום יציאתו ולאין היה הולך ושיש לו אחות במקום פלוני מפשפשין באותה העיר ואם לא ימצא אלא הוא תנשא אשתו והכי איתא בתוספתא וגם זה אמת ונכון עוד העלה דאפילו לדעת האומרים שצריך לומר קברתיו מודים בזה שכיון שאמר שהולך למקום פלוני ויצא ממקום פלוני ויש לו אחות במקום פלוני ודאי שהיה מכירו וגם זה אמת אע"פ שלא הזכיר שמו כיון שהיה מכירו סגי וכן כתב הרמב"ם ז"ל בתשובה לעכו וכן העלה מ"מ בדעת הרמב"ם ז"ל: עוד נסתפק כיון שהעיד ששמע דילמא שמע מאחת מהנשים שאינם כשרות להעיד לה או מפי קטנים ושוב פשיטא ליה דלהכי לא חיישינן. עוד נסתפק דמאן לימא לן דלא אמר. כן מפי השמועה דשמע מקלא דלא פסיק והיינו קול הברה בעלמא דאין משיאין את האשה על פיה ואת"ל דשמע מאחר דילמא מעכו"ם שמע ואיכא מאן דפסוק דעכו"ם מפי עכו"ם אין משיאין את האשה. ואני אומר שכבר נהגו העולם להשיא ע"פ עכו"ם מפי עכו"ם אע"ג דלא ידעינן אם היה הראשון מל"ת או לאו וסמכו על המקילים משום עיגונא דאתתא ותו דלא תפוקנא לתרבות רעה. עוד העלה לאסור את האשה הזאת וסמך על מה שמצא בתשובה למהר"י ווייל וז"ל ועדות שהעיד ר' דוד אין מפורש בו שאמר שום עכו"ם שראהו מת רק אמרו ע"פ השמועה ונראה דאין לסמוך על אותו עדות דאיכא למימר בדדמי שמעו שנהרג יהודי ואמרו ודאי זה הוא: ואני אומר שאין לסמוך על הוראה זו לעגן את האשה שהרי הרמב"ם ז"ל חולק על זה בפסק פי"ג האומר שמעתי אין חוקרין אחריו והחכ' האוסר דחה ראיה זו בהבל פיו וכתב דה"מ כשיאמר מפי אחר אשה עבד או עכו"ם אבל האומר שמעתי סתם בודאי דגרע טפי ע"כ. וחזי כמה מהדר האי מדרבנן אאנפי דאיסורא לעגוני האי אתתא דהא הטעם שמחלק הרב ז"ל בין האומר שמעתי לאומר ראיתי הוא משום דאין דנין איפשר משאי איפשר וכן כתב בעל מ"מ וא"כ מה לי שיאמר שמעתי או מה לי שיאמר שמעתי מפלוני הכל אי איפשר הוא כיון דליתיה קמן וזה ברור גם מתשובה שהשיב ז"ל לעכו משמע נמי שכל מי שאומר נהרג פלוני או שמעתי שמת פלוני לא אמר בדדמי ואין חוקרין אחריו: וזה נוסח העדויות: