תשובות הרדב״ז חלק א · חלק ר״י סימן ב׳

תשובה כבר ידעת דאיכא פלוגתא בדגים שעלו בקערה דקי"ל מותר לאוכלן בחלב אי מיירי שעלו בקערה ע"י בישולו או שלא נתבשלו בקערה אלא כשהיו רותחין נתנם בקערה של בשר ולא מיבעיא למאן דמפרש דעלו בקערה בלא בישול דפשיטא דהוי איסור שהרי בכלי של בשר נתבשל הכוסכוסו אלא אפילו למאן דמפרש דאפילו בנתבשלו בקערה מותר לאוכלן בחלב מודה הוא שאם נתבשל עם הבשר אסור וכן כתב רש"י והתוספות ז"ל והכא בנ"ד הרי נתבשל עם הבשר. וא"ת לא נתבשל עם הבשר שהרי על פי הקדרה היה מונח: לא קשיא כלל כי מה שקבל מן הבשר לא נקרא טעם אלא ממשו של איסור שכל זיעה היוצאת על ידי בישול הוי כעיקרו של דבר. וכן כתב הריב"ש ז"ל בתשובה דלא אמרינן זיעה בעלמא הוא אלא כגון זיעת הבתים והבורות אבל זיעה היוצאת על ידי בישול ע"ג האש הוי ממשו של איסור כיון שנכנסה זיעת הבשר בתוכו הוי כאלו נתבשל עם הבשר ואין זה טעם אלא עיקר ולפיכך אסור לאוכלו עם החלב הילכך כשנתנוהו בתוך קערה חולבת הוי כאלו נתנו חתיכת בשר רותחת בתוך קערה חולבת דאסורה ואוסרת הקערה עצמה וזה פשוט היא: אבל מה שיש להסתפק אם לא היה מונח על פי הקדרה אלא שהיה רותח ונתנוהו בקערה של בשר וחזרו ונתנוהו בקערה חולבת שהרי נתחברו שני הטעמים יחד וחזר להיות כחתיכה דאיסורא או דילמא לא שנא מדגים שעלו בקערה דמותר לאוכלן בכותח. ויש ליישב דכ"ש הוא דהשתא ומה אם מותר לאוכלן בכותח מפני שהוא נותן טעם בר נותן טעם שהבשר נתן טעם בקערה והקערה נתנה טעם בדגים כ"ש שיהיה מותר לאוכלן עם טעם החלב הילכך אם ירצה לאוכלן בחלב אוכל שהרי אין בו אלא נותן טעם בר נותן טעם של בשר ואם ירצה לאוכלן בבשר אוכל שהרי אין בו אלא נ"ט בר נ"ט של חלב. ולא דמי לאותה שאמרו התוספות ז"ל פרק כל הבשר וקערות שמשתמשין בהן בשר שהודחו במחבת של חלב בכלי ראשון ושניהם בני יומן יש לאסור אפי' אם נאמר לאו דוקא עלו אלא אפילו נתבשלו וכו' דהתם לא עמד טעם ההיתר בלא תערובת חלב אלא תכף שבא לעולם נתערב טעמו של חלב אבל הכא עמד טעם ההיתר בעצמו בלא תערובת חלב. וכיוצא בזה כתב הר"ן ז"ל וכ"ש לדעת הרמב"ן והרשב"א והרא"ש ז"ל שהתירו בההיא דקערות שהודחו במחבת חולבת שיתירו בנ"ד: