תשובה זו מחלוקת בין הראשונים שר"ח ז"ל כתב בהדיא שאין נותנין זמן אלא למלוה סתם אבל למלוה דקביע לה זמן אין נותנין לו זמן אחר ומיהו כתב הר"ן ז"ל אבל דברי הרי"אף ז"ל מטין בתשובתו דבכל מלוה קובעין זמן וכך נראין דברי הרמב"ם ז"ל ע"כ ודע שאין זה המחוק' אלא בזמן שאין לו מעות או מטלטלי' שצריך לגבות מן הקרקע אז נותנין לו זמן דבלאו הכי אי איפשר להגבות מן הקרקע אלא לאחר הכרזה ושומא אבל כשיש לו מעות או מטלטלין ומלוה תובע לגבות מהם מגבין לו מהם לאלתר ואין חילוק בין קבע לו זמן בין לא קבע כיון שעברו שלשים יום של סתם הלואה וי"א שנותנין זמן אפי' לגבות מן המטלטלין נמצאו הרי"אף והרמב"ם ז"ל מכריעין בין שתי הסברות והלכה כדברי המכריע ואני רגיל לעשות פשרה בין אלו הסברות בזמן שאני יודע שיש לו מעות איני נותן לו זמן כלל אבל בזמן שיש לו מטלטלין והוא צריך למוכרן אז אני נותן לו זמן ג' ימים עד שיבקש כדי שלא ימכור מטלטליו בפחות אפילו שהמלוה רוצה לקחת המטלטלין בשמותן אין אדם חפץ למכור המטלטלין כי מטעם זה אמרו אין אונאה לבעל הבית המוכר כליו ובזמן שהוא צריך למכור קרקע שאין לו לא מעות ולא מטלטלין אז אני נותן לו זמן שלשים יום. הנלד"כ:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק כ״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.