תשובות הרדב״ז חלק א · חלק קצ״ח סימן ב׳

תשובה אם בשעה שנתן ראובן המנה לשמעון אמר לו זכה במנה זה לצורך נדוניית בתי הדבר ברור שזכתה בהם הבת מאותה שעה. וכן אם אמר תן מנה זה לבתי לדעת הרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריו דס"ל דתן כזכה דמי זכתה הבת במנה משעה ראשונה ואפילו מתה הבת זכו יורשיה. אבל לדעת ר"ת ז"ל והרבה מפרשים דכתבו דתן לאו כזכה דמי יש לעיין אם זכתה בהם הבת. אבל כדמעיינת בה שפיר תשכח דבכל גווגא זכתה בהם הבת מכמה טעמי חדא דלא אמרינן הכי אלא לענין אם רצה לחזור הנותן בעצמו חוזר אבל היכא דמית נותן זכה מקבל דמצוה לקיים דברי המת וכן היא בהלכות סוף פ"ק דגטין הולך מנה לפלוני ולא מצאו יחזרו למשלח מת משלח אי בריא הוה חזינן אי מת מקבל בחיי נותן יחזרו ליורשי משלח דקי"ל הולך בבריא לאו כזכה דמי ואי מת נותן בחיי מקבל יחזרו ליורשי מי שנשתלחו לו דקי"ל מצוה לקיים דברי המת הא קמן דהולך לאו כזכה דמי בבריא ואפ"ה זכה מקבל הילכך אפילו למ"ד תן לאו כזכה דמי זכה מקבל כיון דמית נותן תחלה משום מצוה לקיים דברי המת וכ"ש בנ"ד דמקבל המתנה לא מת דפשיטא דזכה במתנה: ותו דאיכא גילוי דעתא שלא רצה שיזכה בהם הבן שהרי אמר לשמעון בהדיא כן ושמעון נאמן כיון שהשלישית בידו ואין אדם יודע בדבר. וליכא למימר דלא נתן אלא לצורך הנדוניא וכיון דלא הוצרך לנדוניא ינתן לבן חדא שהרי גילה דעתו שלא יזכה הבן: ותו כיון שהניח בשני מקומות לצורך נדונית הבת משמע שהיה רוצה שיהיה הכל לנדוניא ולעולם אומדין דעת הנותן. ואע"ג דלא אמרינן הכי אלא לבטל המתנה שאני הכא שאין המנה ביד היורש אלא ביד שליש והוא מוחזק מכח הבת כפי דבריו והוא נאמן כיון שהם עליו עדים הילכך לדעת הריא"ף והרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריהם זכתה הבת משעה ראשונה ושמעון מופקד מכחה. ואפילו אם היה רוצה ראובן לחזור לא היה יכול לחזור ולדעת שאר המפרשי' זכתה הבת מטעם מצוה לקיים דברי המת וזה ברור מאד: