תשובה דבר זה לא ראיתי מפורש בא' מן המפרשים ומסתברא לי שכופין אותו וישא אותה וישתה בעציצו. תדע דשתי מצות עשה נינהו א' ליתן הקנס וא' לישא אותה וכן מנאן הרמב"ם ז"ל שתי מצות משמע דלא הא בהא תלייותו דמודה בקנס פטור אמרי' והא לאו קנס הוא ואע"ג דאמרינן ואפילו חגרת ואפילו מצורעת האי לא הוי אטעמא משום קנס אלא משוס שהוא רצה לשתות בעציץ זה ואפילו תימא שהוא עונש עונש לאו היינו קנס והמודה בעונשו אינו נפטר ממנו ואע"ג דקי"ל דמי שבא ואמר עברתי עבירה פלוני הלקוני אין מלקין אותו היינו משום דאין אדם משים עצמו רשע אבל המודה שאנס אשה לא שייך האי טעמא ותו דהאי לאו קנס הוא אלא ממון נתחייב להו לישא אותה ליתן לה שאר כסות ועונה ולמה יפטר בהודאתו. ותו דחדוש הוא שחדשו חכמים מודה בקנס פטור ואין לך בו אלא חדושו דוקא קנס של ממון: ותו דחדוש גדול כזה לא לשתמיט חד מן הפוסקים שישמיענו אותו הילכך אין לנו אלא מה שאמרה תורה ולו תהיה לאשה ובשלמא גבי מפתה שהדין הוא שאם רצה לפרוע הקנס אינו נושא אותה כיון שהודה בקנס ונפטר ממנו נפטר נמי מלישא אותה כאלו נתן את הקנס אבל גבי אונס שחייב תרתי לישא אותה ולתת הקנס אפילו אם הודה בקנס ונפטר ממנו עדיין נשאר החיוב השני כמו שחייב לתת צער ובושת ופגם שהם ממון חייב לישא אותה וכופין אותו על ככה ואפשר כי מרוב פשיטות הדבר לא דברו בו הראשונים ז"ל:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק י״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.