תשובה זו מחלוקת שהרמ"ה ז"ל כתב דמשביעינן ליה אבל הרא"ש ז"ל כתב בפסקיו דלא משביעינן ליה. וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ט מהלכות שמיטה ויובל וז"ל אומרים לתובע היה לך פרוזבול ואבד אם אמר הן נאמן ואם הודה שלא כתב פרוזבול אבד חובו ע"כ: ואא"ב דלא משביעינן ליה היינו שפותחין לו היה לך פרוזבול ואבד אבל אי משביעינן ליה היאך פותחין לו כך והרי ב"ד פותחין לו שישבע לשקר. ותו דקאמר ואם הודה שלא כתב עדיפא מינה הוה ליה לאשמועינן ואם לא רצה לישבע אבד חובו אלא ודאי משמע דלא משביעינן ליה. ותו דמהימינן ליה בכמה טענות במגו דאי בעי אמר פרוזבול היה לי ואבד ואי משביעינן ליה אין זה מגו טוב. ותו כיון דשמיטת כספים בזמן הזה מדרבנן בעלמא בטענת כל דהוא דחינן לה. ותו דמטעמא גופיה דתקנו פרוזבול כדי שלא תנעול דלת בפני לוין מהאי טעמא תקנו נמי שיהיה נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד ואי משביעינן ליה בטלה לה טעמא דתקנתא דאין אדם חפץ להתחייב שבועה בב"ד ואיכא נעילת דלת. וא"ת מה יועיל הפרוזבול והלא כתב הרמב"ם אין כותבין פרוזבול אלא חכמים גדולים ביותר כבית דינו של ר' אמי ור' אסי שהם ראויים להפקיע ממון בני אדם ע"כ. לא קשיא כלל שלא היתה כוונת הרב ז"ל לומר שלא יכתבו אותו אם לא יהיו כר' אמי ור' אסי דא"כ לעולם לא יכתבו פרוזבול ואיכא נעילת דלת אלא כוונתו ז"ל לאפוקי שלא יהיו ב"ד של הדיוטות אבל גדול שבעיר כותב דיפתח בדורו כשמואל בדורו ויכול להפקיע ממון ורוב האחרונים ז"ל הסכימו שכותבין אותו בכל ב"ד וכן נהגו:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק קע״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.