תשובה כבר ידעת שממון הידוע לשותפות אין שום א' מן השותפין מוחזק בו לענין שיקרא חבירו מוציא ממנו וכיון שכן אין ראובן מוציא משמעון אלא ישבע ראובן שהניח בשותפות מנה ונוטלו מן הממון הידוע לשותפות וא"ת ליהוי שמעון נאמן במגו דאי בעי מכחיש את העד לא קשיא דלא אמרינן מגו מטענה טובה לטענה רעה והטענה שטען היא טובה שאין אדם יודע בשקרו אבל להכחיש את העד טענה רעה היא שהרי העד מכיר בשקרו. ותו דאם היה מכחיש את העד היה חייב שבועה דאורייתא ולפי טענתו זו לא מחייב אלא מדרבנן וכיון שנכתב בשטר מנה והוא אינו מכחיש את השטר נמצאת טענתו מבחוץ ונשבע ראובן ונפטר ממנה. ואם אין שם ממון הידוע לשותפות כגון שנאבד הקרן אין ראובן נשבע ונוטל שאין השותפין מן הנשבעין ונוטלין. וא"ת התינח היכא דאבד כל השותפות אבל אם נשאר מנה מצי למימר נחלוק חצי המנה הנשאר. וי"ל דהשתא אית ליה לשמעון מגו טוב דמגו דמצי למימר לא נשאר כלום מהקרן מצי למימר נשאר חצי מנה והוא שלי שאתה לא שמת בשותפות זולת חצי מנה אע"פ שנכתב כן בשטר דהשתא אינו מכחיש את העד דמודה הוא דנכתב כך אלא שהאמינו והכל בשבועה. וא"ת היכא דהוי ממון הידוע לשותפות נימא האי מגו ונפטר. י"ל דלא אמרינן מגו לאפוקי ממונא וכיון שהממון בחזקת שניהם מגו לאפוקי הוא:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק קל״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.