עוד העליתי שאם היה ראובן טוען בריא לי שלקחתם ולא החזרתם שהיו חייבים שבועה וכיון דחשיבי שכנגדו נשבע ונוטל וכ"ש שנפטר מן החסרון אבל קושטא דמלתא היא דטענת ראובן שמא שאעפ"י שהוא טוען שעברו ולקחו מ"מ אינו יודע בבירור שלא החזירו ולא מצי לאשתבועי עלה וכיון שטענת ראובן שמא היא וטענת השותפין בריא שהרי אומרים לקחנו והחזרנו הכל והחסרון בא ממקום אחר טענת בריא היא זו ובריא עדיף ואף ע"פ שהיו חייבים שבועה שהרי כל טענת שבועת השותפים על הספק היא באה לא תקנו אותה על חשודים ופטור הוא דליכא למימר לא שכנגדו נשבע ונוטל ולא מתוך שאינו יכול לישבע משלם דכיון שכנגדו טוען שמא מה ישלם או על מה ישבע שכנגדו. נמצאת למד כי לא מפני שעברו הפסידו דינם מצד טענה זו אלא מצאתי להם פירכא ממקום אחר כיון שעברו על השבועה חשידי אממונא וכיון שהם מודים שעברו ולקחו אינה נאמנים לומר שהחזירו מה שלקחו. וליכא למימר מגו שהיו יכולין לומר לא לקחנו יכולים לומר לקחנו והחזרנו: חדא דמגו לאפטורי משבועה לא אמרינן והם אינם בני שבועה. ותו דמגו לאוקומי אמרינן לאפוקי ממונא לא אמרינן ותו דאנן סהדי שלקחו והוי מגו במקום עדים. ותו דלא אמרינן מגו מטענה טובה לטענה רעה וטענה רעה היא לומר לא לקחנו שהרי חבירו מכיר בשקרו הילכך אם אין הסופרים או הסופר אשר האמינו אותו עליהם מעיד על מה שלקחו בשעה שלקחו ושהחזירו אינם נאמנים לומר לקחנו והחזרנו:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק קכ״ט סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.