תשובה דבר זה נשאל מלפני הרמב"ם ז"ל והשיב בעכו"ם וזה העתק לשונו כל מי שיש עליו חיוב בדיני ישראל יש לבעל דינו לתבוע ממנו שיחזק חיובו בדיני העכו"ם ויפקידו המסטור העכו"ם ביד איש נאמן כל זמן שיעבור הנתבע ולא ירצה לפרוע מה שהוא חייב בדיני ישראל יתבע אותו בדיני העכו"ם עכ"ל. ואין ספק אצלי שלא היה מנהג של העכו"ם בזמן הרב ז"ל כמו שעושים בזמננו זה שכותבין כל מה שיארע בערכאותיהם בסיגיל ועומד שם לימי' רבים כל זמן שרוצה לתבוע את בעל דינו תובע אותו אפילו בלא מסטור ולא יוכל להכחיש שהרי כתוב לפניהם בסיגיל וא"כ מה יועיל שיפקידו המסטור ביד איש נאמן והרי יכול לתובעו בלא מסטור ואפילו תאמר שלא יוכל לתבוע את החוב שני פעמים כגון שיכתבו שזה הסכום שהודה עליו הוא הכתוב עליו בעידי ישראל מ"מ מה הועלנו שאם ידונו ישראל מסדרין לב"ח לא ירצה לקבל ויתבע אותו בדיני העכו"ם וחובשים אותו כפי דיניהם וזו תקלה גדולה ולפעמים ימות בבית הסוהר ולפיכך איני רואה לדון בדין זה בזמננו זה כלל אלא כך ראוי לדון שאם הב"ח הוא הולך בדרך טובים ושכנגדו אלם ויש לחוש שמא לא ציית דינא בכה"ג אני מודה שכותבים שטר אחר בדיניהם ויבררו בו שזהו החוב בעצמו שנכתב עליו בדיני ישראל אחר שיודיעו לב"ח דאי ציית חבריה דינא והוא יתבע בדיניהם שיעמדו הקהל כנגדו. ואם הדבר להפך שהב"ח הוא אלם אין שומעין לו כלל וכל דיין שעושה כן נותן חרב בידו להרוג את עצמו דקרוב הדבר מאד דאם ישבע החייב שאין לו כלום לפרוע לא ישמע לדברינו לסדר עליו אלא מיד הולך לקבול לפני ערכאותיהם וחובשים אותו והדיין גרם זה:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק קט״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.